|
השיער שלך לא ניתן לפיסול
הוא מפסל עצמו
את לא מרגישה בזה.
הקהל סביב
הקהל סביב
מביט.
דמות דומיננטית שכמותך,
לא תרה אחר הלחץ שבחיוך
ההסכמה.
או לחילופין ראשך לחיוב
יזוז.
השפתיים שלך מנשקות עצמן
בכל ראי במסבאות העיר
את מרגישה בזה.
הסימן הקר והבטוח נותר
לחתום בבואתך.
דמות אחרת תכנס
היא תבחין אך לא תהסס
לפדר אפה ולרוקן מימיה
במהרה פן הגבר בשולחן
לא יספיק לשרבט מעשיות
על:
כיבושי יעד ושאר
תכליות.
ואת,
את תפסעי במדרונות הטיזינג
לתהום הנשייה לא תפערי
את לוע אבדנותך.
עינייך יחושו.
הם יחושו לך אותן, האחרים.
עיצמי אותן עכשיו
עיצמי. |
|
|
עכשיו, כשחזרה
אליי המודעות,
גהרתי מעליה,
מעל פיטמותיה
הקטנות שזהרו
בעיניי כניצוצות
אש. הרגשתי
תחושת עוצמה כמו
לא אף פעם.
נשאתי אותה אל
המישור האירוטי
במוחי כמעיין
בוחן עד להיכן
היא תישאר איתי.
גלים של תשוקה
סוחפים כשהיא
עוברת. לפתע
החטא ממלא את
ראשי, אבל אהבתי
כה פשוטה היא,
כה טהורה כך
שלאף מחשבה אין
כאן משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.