שום סימני פיסוק, שבירת שורות, מילים יפות... לפניכם זעם טהור
- בדיוק מה שהרגשתי כשחשבתי שאעשה משהו שאצטער עליו (מעין
כתיבה זורמת)

אני כועסת כל כך כועסת איך בשתי מילים שתי מילים מזדיינות מהפה
המטונף שלה היא הצליחה להכעיס אותי כל כך איך בזכות חצי משפט
אני רק רוצה לצאת החוצה ולצרוח את נשמתי שתדע עד כמה אני שונאת
שונאת שונאת אותך שונאת את העפר עליו היא דורכת שונאת את
האוויר אותו היא נושמת שונאת כל הברה שיוצאת מפיה המטונף שונאת
כל מחשבה שעוברת במוחה הקטנטן שונאת את הצביעות בה אני חייה
בגללה שונאת אותה כל כך שכבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי רוצה
להרוג אותה שונאת אותה!
לרצוח אותה מחשבות זדוניות עוברות במוחי מחשבות רצחניות מחשבות
אובדניות מחשבות אסורות חוצות את מוחי ורצות ורצות ורצות רוצה
לרוץ מפה, אולי אליה, ולחנוק אותה שתראה כוכבים ופנייה כחולים
כמו השמיים היפים ועיניה יוצאות מחוריהם ורצות ורצות ושיניה
מנסות ואינן מצליחות וכל הצביעות מתנדפת ממנה באותם רגעים
שלפני המוות בהם היא הכי היא שהייתה כל חייה תמיד הייתה כל כך
צבועה, שקרנית, תחמנית לא אמיתית לא אמיתית לא אמיתית מזויפת
כמו פלסטיק ופתאום רואים איזה שבר כלי את שבר כלי שאיש אינו
חפץ בו וכי מי ירצה דבר שכמוך הסתכלי על עצמך ייצור מתועב,
מתועב, כל חייך גרמת רק סבל טיפסת על גוויות בדרך לפסגה
הנכספת, המזויפת כמוך, הפסגה לא הייתה אמיתית כשם שאת לא
את חלום רע, שכל מי שהכיר אותך יתעורר ממנו כל דקה, כל מי
שהכיר אותך- אנשים מסכנים, אנשים סובלים, גרמת להם להרגיש
אהובים נתת להם להרגיש את חומך
מעולם לא בטחו בך באמת, ידעו מי את ולמה למה את כזו ידעו שאת
לא את מעולם לא היית חשבו שלעולם גם לא תהיי אבל אני פה
ומוכיחה לכולם, לכל מי שלא האמין בך יקירה...
קורעת ממך כל פיסה, כל פיסה, כל פיסה, של צביעות
כל פיסה... של עור
באצבעותיי הרועדות הבטוחות, בציפורניי,
תולשת תולשת תולשת...
עכשיו כולם יראו כמה את אמיתית! כעת לא נותר ממך כלום רק דם
ועצמות דם ועצמות... אך לא הצלחתי במשימתי:
מתברר כי גם הם מושחתים כמוך