אבן הונחה למראשותיי
מטפס בסולם יעקב
פורש כנפיים, נצמד לפרפרים
נזרק למרומים במעלות אויר חם.
אבן הושלכה על גופי
חורצת ומבקעת בשרי החי.
טיפות של דם מסמנות
נתיב של הזיה
מתפכח למציאות מדומה.
אבן אחזתי באגרופי
מידתה כמידת ידי
משקלה כמצפוני
היקפה על פי מגרעותיה
נפחה כנשמתי.
כאבן הקשתה ליבה
עת נסוגה מרגשותיה
התכנסה אל כעסה
הרי, זה עתה, היינו כגוף אחד
הזויים, נוטפים עסיס אהבתינו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.