רפאל טרגן / כמו תמיד |
טרק את הדלת, סחט את הדוושה
ואני עם עצמי נשארת
בחושך בנשימה כבדה
אצבעותיי בלבי, ואני מהרהרת
מה שוב פעם קרה
ככה לבד, בלי לפחד, אני נותנת לו להתקרב
כי כשאני עם עצמי, אז יכול הדמיון לסבול את הכאב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|