שיט, חרא קיללתי בשקט. כמה אנשים הרימו ראש, מופתעים, אבל מהר
מאוד שכחו וחזרו לעצמם, בלי לזכור בכלל שהיה משהו אחר.
הרמתי את הראש ונשמתי עמוק, שואף אוויר פנימה, ומוציא אותו
החוצה. מרגיש את הסירקולציה של החמצן בגוף שלי, עובר במחזור
הדם.
עצמתי עיניים, והנחתי לעצמי להיסחף. עפתי באויר, ריחפתי מעל
מים אדמה ואש. הייתי חלק מהעולם והעולם היה חלק ממני. הרגשתי
מיוחד, שונה ויחיד, והייתי גם מאוחד, משותף.
הרגשתי איך שום חלק ממני לא חשוב לכלום, ועד כמה הוא חיוני
להכל.
שאיפה, נשיפה.
הלכתי למקומות חדשים, ראיתי עולמות שונים. לפני שסובבתי את
הראש כבר הייתי במקום אחר.
כמה צבעים, כמה יופי במקום אחד.
כמה אפור ועגום במקום אחר.
ודבר לא יכול להתקיים לבדו, הכל יחד דורש איזון. יינג ויאנג,
רע וטוב, שחור ולבן.
הייתי אני, הייתי מישהו אחר, הייתי קרוב הייתי רחוק, הייתי
לבד, הייתי ביחד, הייתי שלם הייתי חסר,
הסתובבתי בערפול חושים והכל היה ברור יותר מאי פעם, מתערבב,
מסתובב, מתעופף ונוחת, עולה ויורד...
בנשימה אחת אחרונה יצאתי.
שוב הייתי באותו מקום, כמו לפני חמש דקות.
שכחתי הכל, את כל התחושות, את כל המחשבות.

שיט, חרא קיללתי בשקט. כמה אנשים הרימו ראש מופתעים אבל מהר
מאוד שכחו וחזרו לעצמם.

בלי לזכור בכלל שהיה משהו אחר.