חברים באים והולכים.
אלו הן דרכי החיים.
זורמים בשבילים,
משתכשכים בפיתולים,
עולמות חדשים מגלים,
יודעים גם כשלא שואלים.
עד שיום אחד
כבים השבילים,
מתיישרים הפיתולים,
עולמות נעלמים,
וכך גם החברים.
אך יש חברים,
יש חבר
שונה, יחיד, אחר,
השבילים סלולים,
הפיתולים מתחדשים,
העולמות הולכים ומתהווים,
מתעטפים מרקמים
ומתמלאים.
חבר של לב, גוף, רוח ונפש,
המהווה את המכלול,
השלמות,
מרגיש ממרחק קילומטרים,
מצוי גם כשאינו שם.
אתה חש על כל תנודה בעוצמתו.
אתה נושם, חולם, חושב,
אתה חי אותו.
חבר,
גם לאחר כיבוי השבילים, יישור הפיתולים,
העולמות הנעלמים.
חלק ממך.
מגופך.
מרוחך.
מנשמתך.
מהווייתך.
כל סיבוב שיעשה העולם,
זווית שתביט לשם,
לא ישנו, לא יחצו, לא יפרידו עוד,
את הקיים.
פברואר, 2002 |
