[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







באני בו
/
תודה לך, אשתי...

אני רוצה למתוח את ידיי לצדדים, לתת לכובד לנשור ממני. להשיל
את השיריון המעיק, לתת לה לראות אותי כפי שאיש לא ראה בעבר -
בלי שקשוקי המתכת, בלי החיוך הטהור שמדי פעם מתקמט לו להבעה לא
ברורה, והחיוך מייד חוזר כי אותי אני לא מוכנה להראות, לא
מוכנה לפתוח. אף אחד לא יראה אותי, לא ישבור אותי, לא יפגע
בי.

אני שלי פרטירק, שלי של עצמי, אין כניסה לאף אחד לעולם שלי.

אבל היא, חורצת לה לאט לאט פתח אליי. נותנת לי להבין שהעולם
מואר יותר, טוב יותר, כשנותנים אהבה אבסולוטית. היא מדריכה
אותי אל האור.

פעם כשהבטתי בפרח - ראיתי אור.
עכשיו אני מתחילה לראות את נשמת העולם


זהו תחילתו של מסע, בו אביט לשמיים יותר משאביט אל הדרך בה אני
צועדת, בו אעצור להריח פרח למרות מבטים תמוהים של עוברים
ושבים, בו אשיר לעצמי בקול חלוש שיר שירקיד את ליבי, בו אצפה
לצעד הבא בדרכי יותר משאצפה להגיע לסוף המסלול.

פעם כשהבטתי בפרח - ראיתי אור
עכשיו אני מתחילה לראות את נשמת העולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שתמצמצץ הפוך
אח שלו


ההיפראקטיבית
פסיבית


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/04 19:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
באני בו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה