פרחים על השולחן
מאפרה ריקה מסיגריות
היא באה
והיא הולכת
הכול מטושטש
הוא לא יודע מה התפקיד שלו
בחוץ זה עוד יום חורפי
בבתים אחרים האור נדלק
זוגות זוגות יושבים ליד השולחנות
רק אל תזכירי עכשיו אהבה
יש שקט שאי אפשר להמיס
אז הוא נשאר
מכביד
מדי פעם
יש בכי
אפשר למסגר הכל בתמונה אחת
עם הזמן
היא תתאים למראה מסביב
הוא מניח את הכוס על השיש
לא שואל
איפה הטקסט, ומה קרה לרקע מסביב
אולי זו טעות
אולי שום דבר לא היה נכון מהתחלה
רק אל תזכירי עכשיו אהבה
היא הייתה רוצה שיבין
הוא היה רוצה ללכת, אולי להשאר
אין לו מושג
מה התפקיד שלו
אז הוא רק מביט במראה
מהנהן לעצמו
רק אל תזכירי עכשיו אהבה
היא מקפלת את הבגדים
בשתיקה
היתה רוצה לדמיין
שהיא במקום אחר
אבל גם הדמיון נשכח
מניחה את הדברים בצד
משהו חסר
רק העלבון נע בתוכה
כמו חומר שמכיר כבר כל רגש
ועכשיו הוא לא מוכן לדהות
יש משהו ילדותי, לא ברור
הוא מביט בה ולא מצליח לצייר דבר
את הכוסות המלוכלכות הוא ישאיר בכיור
ויתיישב לכתוב
היא לא יודעת מה התפקיד שלה
מה היא אמורה עכשיו להגיד
ורק אל תזכירי עכשיו אהבה
יש שקט שאי אפשר למלא
הרדיו דולק, אבל אי אפשר להקשיב לשום מלה
עוד מעט אחרים יכנסו
והם לרגע אחד ישתנו
היא תתחיל לדבר
והוא יצחק
לרגע אחד האור בחדר יידלק
ויהי אפשר לראות הכל, בלי להרגיש דבר
אי אפשר לכסות צער
אז מנסים להפנים אותו
עד שלא מרגישים
רק אל תזכירי עכשיו אהבה
פנים אל פנים
שום דבר לא ברור
יש רעידות, אי אפשר להפסיק
היא מחייכת
אבל אי אפשר לגלות דבר
גם למציאות יש שקרים
והיא רצתה לדמיין, שזה משהו אחר
אבל זה מיותר
מכל הפחדים
אין יותר הגנות
היא רצתה שהוא יבוא
אולי יבין
ידבר ואז היא תוכל לבכות בלי להרגיש רע
אבל הם לא ידעו את התפקיד שלהם
הוא רצה ללכת אבל נשאר
אין לו מושג מה זאת אומרת
רק אל תזכירי עכשיו אהבה.