זה התחיל במין כלום כזה. במין חור שחור על גבי רקע לבן. חור
שחור שתפס את רוב המסך הלבן, ואף אחד לא ייחס לו משמעות גדולה
מדי.
ובכלל מוזר איך דברים מתגלגלים, כאילו מצמיחים להם גלגלים
גדולים, שמגלגלים אותם על פני הארץ.
ובכלל מי היה שם לב לכלום? בטוח שלא הרבה אנשים, כי הרי אם יש
לך כלום, אז אתה מחפש את הדבר המלא, לא את הכלום, וזה בעצם
הבעיה בבני אדם, הם מחפשים את ה"יש" ולא את ה"אין".
ולאלה שמחפשים את ה"אין" הם קוראים פסימיסטים. כמה נורא.
אז איפה הייתי? אהה.. בהתחלה... נכון.
לאט לאט מתוך החור השחור שתפס כמעט את כל המסך התחילו לצאת
דברים קטנים.. רמיזות קטנות, מחשבות בודדות, קצת אור פה ושם.
והרי יצורים וצמחים זקוקים לאור, לא?
זקוקים, באמת שזקוקים.. ומי כמוני יודעת, הרי מכלום גדלתי...
וכשאין לך כלום, ואז לאט לאט הכל מתחיל להתפתח, אתה יושב בוהה
במסך עם החור השחור, ומחכה למשהו קטן, שיצא משם ויתן לך כוח,
וזה עזר, כי אם אתה מורגל לכלום, ופתאום את מקבל משהו, ואפילו
אם זה הכי קטן שבעולם, זה מספק אותך.
יש בזה בעיה, כי כלום כבר לא יספק אותך כפי שהוא סיפק בעבר,
עכשיו יספק אותך רק מסך לבן, עם חור ושחור ודברים קטנים
שיוצאים משם מידי פעם, וכמובן אור.
מכאן, אפשר רק לעלות, ופחות כבר לא יספק, וזאת כבר דרך ללא
מוצא, התוצאה ידועה מראש, השאלה היא כמובן, מתי הסוף יגיע.
כמובן שבזמן הזה, אף אחד לא חשב על הסוף, וכשמהמסך הלבן עם
החור השחור יצא משהו טוב, שמחתי, אוי, איך ששמחתי.
לאט לאט זה גדל והתעצם, והתחיל להיות דו כיווני, קיבלתי מחשבה,
זרקתי אחת שלי לשם בחזרה, קיבלתי קצת אור, והדלקתי נר בשביל
להחזיר אור בחזרה, וכך זה המשיך הרבה זמן, והחור השחור, כבר
בכלל לא היה חור, זה כבר הפך לנקודה, קטנה ואפורה, שלפעמים
נעלמה, וחזרה רק בלילה, כשהמסך הלבן האיר בחוזקה בחדר החשוך,
כשכולם ישנו.
וכשכולם ישנו, זה היה הכי כואב, זה הציק לי, כי לא קיבלתי כלום
מהמסך שלי.
והסוף בצבץ לו מתוך כל ה"יש", ולאט לאט הפך ל"אין", וזה היה
ממש נורא, וכולם אמרו לי שזה לא טוב שהכל ככה, ולי לא היה
איכפת, רציתי רק שוב לחוש את אותה מחשבה נזרקת אליי מתוך החור,
ששוב הפך להיות שחור וגדול, והרקע הלבן נסדק, ואני? אני כבר לא
האמנתי, ואור כבר לא היה בי, לא הבנתי אז, מה שאני מבינה כיום
:
הנקודה האפורה שהייתה בהתחלה החור השחור, חסמה את המחשבות ואת
הרמיזות ואת האור, למרות שזה ניזרק אליי, אני לא קיבלתי את זה,
וכך הרסתי משהו טוב.

אל תפסיקו להאמין, כי אם תפסיקו להאמין, תפסיקו להיות קיימים.