אולי, רק אולי.

ובלילות, בלילות.
פתאום הזכרון נעשה כבד
פי עשרה, פי מאה,
ותפער האדמה פיה
ותבלע.

החושך בא, מהר לסגור
כל החלונות והדלת על בריח
מוזיקה רועשת, מהר לשמור
שלא ישמעו את הקולות
שלא ישמעו את הדפיקות
על הדלת, על החלונות
שלא תשמע את השקט
שמזדחל מבעד לקירות

טלויזיה צבעונית פועלת
אבל היא לא רואה
כוס תה ושלוש שמיכות
והיא אינה מפסיקה
היא לא רוצה, הרעידות
מזכירות לה שיש לה עוד שהות,
רק עוד שמונה שעות בשעון
עד הבוקר, ואז סוף סוף
לישון


כנראה שהישנים שלי באמת מוצלחים יותר... גם זה, כמו "הדבר
האמיתי", מוקדם יחסית, משהו כמו שנה וחצי אחורה. זהו.