הולך לי ברחוב, מסתכל על אנשים,
לחלקם חיים טובים, לחלקם חיים קשים.
פתאום אני נזכר שהיא לא מחייכת,
ושהיא כבר לא צוחקת,
ושהיא על הקרשים...

כמה שקשה לה,
כמה שכואב לה,
כמו מכה בברך, באמצע הדרך,
כשזה בעצם נדמה לה.

מגיע הביתה, כשבחוץ משתוללת סופה,
מסתכל מהחלון, על ערימות גדולות של אשפה.
פתאום אני קולט שהחיים שלי בזבל,
אלוהים עצמו שם לי רגל,
ואז נופל על הריצפה...

כי זה בעצם קשה לי,
וזה לא נדמה לי,
כמה היא מקטרת, ועושה מזה סרט,
כשזה בעצם כואב לי.

סולו גיטרה

כי זה בעצם קשה לי,
וזה לא נדמה לי,
כמה היא מקטרת, ועושה מזה סרט,
כשזה בעצם כואב לי.

כמה שקשה לה,
כמה שכואב לה,
כמו מכה בברך, זה כואב רק בערך,
כי זה בעצם נדמה לה.

כי זה בעצם קשה לי,
וזה לא נדמה לי,
כמה היא מתלוננת ולא מתבוננת,
על כל מה שקורה לי.