"כן מיקי" אמר הפרשן למנחת מהדורת החדשות המרכזית "נראה שמדובר
בהחלט במחדל קולוסאלי של הממשלה ומערכת הבטחון. ממקורות
פנימיים בצבא נמסר לנו שהמחדל יעלה למשלם המיסים כ-8 טריליון
דולר - לא פחות ולא יותר. הקבינט הבטחוני-מדיני שהתכנס אתמול
בירושלים הכריע כי צה"ל יפרק עוד בימים הקרובים את 8
הקילומטרים שכבר נבנו על התוואי המתוכנן של הגדר, כאשר כל
קילומטר מהגדר שתפורק עלה למשלם המיסים טריליון דולר."

"טריליון דולר?" שאלה המנחה בתדהמה "אתה בוודאי טועה."

"אין כאן כל טעות, מיקי. מדובר במחיר של טריליון דולר לק"מ
גדר."

"אתה רוצה להגיד לי שכל מילימטר של הגדר עולה מיליון דולר?"
הקשתה שוב זאת בחוסר אמונה.

"רגע, מה זאת אומרת אומר מיליון? רגע, תזכירי לי, כמה זה
טריליון?"

"טריליון זה מיליון פעמים מיליון."

"אה, אז יכול להיות שאני בכלל טעיתי בהכל?" עיניו של הפרשן
מצמצו באיטיות "יכול להיות שאני בכלל טועה? אולי כל המלחמה בין
ישראל לפלסטינים זה משהו שמוכרים לי? מי אני בכלל? מה אני עושה
פה?" מבטו נקבע קדימה והוא התרומם לפתע מכסאו באחת. "מה זה?"
קרא בתדהמה.

אחר כך
אחרי התוכנית ניגשה אליו מפיקת התוכנית.

"אני לא חושבת שנרצה להעסיק אותך יותר, לפחות לא עד הודעה
חדשה." אמרה.

"למה?" הוא שאל "בגלל שפישלתי עם המספרים. ידעתי! משום מה
חשבתי שמיליון זה כמו טריליון. אני מצטער, זה לא יקרה שוב."

"זה לא בגלל זה. זה איך שאיבדת שליטה?"

"אבל ככה הרגשתי."

"זה לא מעניין איך הרגשת, קיבלנו תלונות מצופים. ילדים ראו את
זה בשידור חי. מה אתה חושב שהילדים הללו חושבים לעצמם? על מי
אפשר לסמוך אם אחד כמוך קורס בצורה כזו?"

"את חיה בעולם של שקר." סינן מאירי בייאוש. "עולם של תדמיות.
את רוצה שאני אחזיק אישיות יציבה בשביל ההופעה."

"אני לא רוצה שום דבר מהאישיות שלך. תהיה מי שאתה רוצה בחיים
שלך, אבל בשידור אתה פרסונה ציבורית. תשמע מר מאירי, כולם
יודעים שאתה הפרשן הצבאי-מדיני מספר אחד בארץ. אבל היום עברת
כבר את כל הגבולות עם המוזרויות שלך. מה זה היה בכלל?"

"זה העולם הזה. די כבר עם ההדחקות!" טען מאירי ברגש "כשאתה
מבין באמת. כשאתה באמת מבין. אתה מבין שאתה לא מבין כלום. זה
הרגעים שאתה מבין. את מבינה? איך אני יכול לשקר לצופים?"

"למה לשקר, אתה אומר להם את הפרשנות המקצועית ביותר, זה התפקיד
שלך."

"אבל מה הפרשנות המקצועית שלי יכולה להגיד? רק שאני לא יודע.
אף אחד לא באמת יודע. את יודעת למה נולדת יהודיה ולא ביריחו?
את יודעת למה את בחורה ולא גבר או עכבר?"

"כאן הטעות שלך. זה לא שייך לעניין."

"ועוד איך זה שייך לענין. את רוצה להגיד לי שזה לא שייך לעולם
שהאני שלך הוא קונסטרוקט מדומין שדבוק לגוף שלך כמו שכבת
ניילון דקה כדי לכסות את מה שכל מדען יכיר כחבורת אורגניזמים
זעירים שמשגשגים בתוך קיום רב-ממדי סימביוטי."

"זה לא מענין, מאירי. מתי תבין? הצופים רוצים ת'כלס."

"מה יותר ת'כלס מהנפש שלי שקורסת כמו מגדל קלפים?"

"הצופים חושבים שזה מופשט מדי."

מאירי תלש את העניבה מצווארו. "אני מבין אותך. בסה"כ את צורת
חיים שרוצה לשרוד בסביבה הטבעית שלך, הטלוויזיה המסחרית."

"את זה הבנת היטב."

למחרת
למחרת בשידור מאירי שוב חטף התקף.

"איפה אני? הכל שקרים!" הוא קרא לעיני האומה מודאגות "הכל
שקרים. הם מאכילים אותנו בשקרים. הכל אחד! כל היקום! אין
הפרדות בין אדם, לעץ, לאבן ולאש השורפת." הוא התרומם מכיסאו,
שלח ידיו קדימה כאילו הוא מנסה לתפוס בדבר בלתי נראה ופיו קרוע
ורוטט. מגרונו עלתה יבבה נוראית "הצילו את עצמכם! הצילו!
הצילו..." קולו נחלש לפתע ונשבר.

מיקי נראתה מבוהלת לרגע. היא ניסתה לקטוע את מאירי ולהחזיר
אותו לפסים מקצועיים. "מה זה אומר על הסיכוי להתערבות
אמריקאית?" שאלה כאילו תלוים בכך חייה.

"מי? המטורפים האוונגליסטים האלה שרוצים שנלחם ונביא את מלחמת
יום הדין כדי שנספוג שואה חדשה ואז נתנצר? אני מטורף או שזה
העולם?! אבל מה זה העולם בכלל - כיצד הם שונים ממני?". כאן
מאירי החל לפלבל בעיניו במהירות בשולפו מכיסו ממחטה. הוא החל
לנגב את פניו המזיעות "מיקי, את יכולה לדמיין לעצמך מה זה
להיות הנשיא בוש? איך אנחנו לא עושים משהו?" מיקי הביטה בו
בפנים קפואות כמביטה באדם שאין לדעת מה הוא עלול לעשות. "לקום
בבוקר ולהחליט מה קורה בעולם ולדון את את כולם למוות מדי יום?
אבל אני הנשיא בוש - הוא חלק ממני בפנימיות הדברים. אני לא
מבין את זה. הצילו! חשבתי..."

אבל כאן מישהו לחץ על הכפתור מאוחר הרבה יותר מדי ושלח את כולם
לפרסומות. את מאירי גירשו מהאולפן ויותר לא ראו אותו בטלויזיה
המסחרית. זה היה סופו של עידן. אחרי מאירי הגיע גל חדש של
פרשנים מדיניים-צבאיים לטלויזיה המסחרית. אלה שלטו ברזי
הז'רגון ולא התבלבלו או איבדו מקור רוחם גם כאשר שקופית המפה
הוירטואלית נעלמה מהמסך לזמן בלתי מוגבל.