בהשראת השיר בוא...

הוא הביט לי בעיניים ואמר לי: "אני אתך, אל תפחדי".
תמיד שפחדתי הוא היה לצידי, היו לי הרבה רגעים כאלה,
הייתי כזו נערה.
לא שהייתי פחדנית, לא פחדתי מחושך או מדברים מסוכנים,
פחדתי מדברים אחרים, ואי אפשר לתאר אותם
זה היה מין הרגשה מוזרה כזו, זה היה יותר דאגה מפחד.
"אני אתך" זה מה שתמיד ליאור אמר לי.
וזה הרגיע אותי,
היינו הכי מאוהבים בעולם, וכשהייתי איתו הייתי מאושרת,
הקול שלו הרגיע אותי.
הוא היה קטן ממני בשלוש ארבע שנים, משהו כזה...
אבל הוא היה בוגר, יותר מכולם, יותר מהאנשים בגיל שלי.
היה בו משהו ...אמיתי, ההפך ממפחיד, דבר שלא ניתן לתארו...
שהתגייסתי לצה"ל הוא עוד היה בבצפר... והייתי צריכה אותו,
הלכתי לקרבי, לא פחדתי שיקרה לי משהו, רציתי להגן על המדינה
שלי...
אבל קרן שהייתה איתי שם, מישהי שלא הכרתי טוב כל כך , אבל
הספקנו לעבור ביחד טירונות... היא נהרגה, וזה היה מפחיד זו
הייתה חוויה נוראית, זו מישהי שהספקתי להיות איתה מספר חודשים
ולהכיר מקרוב,
טירונות זה מקום שבו אתה מכיר בן אדם בצורה שאי אפשר לתאר בכלל
לפעמים אפילו יותר טוב מחברים מהתיכון .

ליאור הרגיע אותי..."אני אתך אל תפחדי"....התגברתי על זה ,
עברתי את השנים שהייתי צריכה לשרת  ולבסוף השתחררתי.

אבל שהגיע הרגע הזה... הרגע בו ליאור התגייס, הוא הלך כמוני
לקרבי,
ולא דאגתי לו זה הרי ליאור שלי הוא הגבר הכי חזק עלי האדמות!
ליאור הוא מסוג האנשים האלה שיכולים להרים הכל ואף פעם לא כבד
להם, שהם מגלים שריטות וסימנים כחולים ולא יודעים מאיפה הם .
ליאור פשוט הסופרמן שלי.

עברו חודש חודשיים, ליאור בצבא, ראיתי אותו פעם ב-21 משהו
כזה,
ואני הייתי הכי גאה בעולם , החבר שלי מוציא את הכי טוב שלו
בשביל לשרת לתרום למדינה שלו וכל פעם שראיתי אותו הבנתי עד כמה
אני אוהבת אותו יותר.

זו הייתה שבת  אביבית, יום שנראה שמח למדי,
שיחת טלפון אחת העירה אותי זו היתה אמא של ליאור
היא רצתה שניסע אליו,
באנו הבאנו לו את העוגיות שהוא אוהב שאני מכינה , וניל במילוי
תות
הוא סיפר לי שהוא בדיוק לפני משימה חשובה ושאני לא הולכת לראות
אותו הרבה מאוד זמן.


זה היה רגע, לא ניתן לתאר, זה רגע הפחד...
עדיין קשה לי להאמין
ישבתי בחדר רועדת במשך יומיים
לא אכלתי, לא כלום
אין דבר כזה אני לא מאמינה,

חשבתי לסיים את הפחד... להיות עם ליאור שוב, הוא הרי זה שהרגיע
אותי, וכשהייתי איתו לא פחדתי... אבל בינתיים שנכנסים בי רגעי
הפחד אני עוצמת עיניים וחושבת על ליאור, ודמעות זולגות... דמעה
אחר דמעה, זה עושה לי רע אבל את רגעי הפחד... זה מעביר.