בית א':
פתחתי את העיתון בבוקר וראיתי עוד זוועה-ילד אחד שם קץ לחייו
ועוד איפה? במשטרה.
למה זה קורה לנו בכלל?
כנראה שזה מה שקוראים לו גורל.
העם שלנו נתון לחסדיו של בורא עולם יחיד ומיוחד, כנראה שהפעם
היינו לבד.

פזמון:
עננים אדומים זה מה שנשאר
,עננים אדומים גם היום גם מחר.
למה זה קורה לנו אל מול העיניים?
כנראה שאותנו שונאים בשמיים.

בית ב':
ניסיתי להקצין ניסיתי לברוח,אך מה לעשות נגמר לי הכוח.
לא יכול להמשיך,לא יכול לדבר,את התפקיד הזה אני משאיר לאחר.
חשבתי שכל זה יגמר מחרתיים,
כנראה שצריך לחשוב פעמיים.

פזמון.

בית ג':
ישבתי במיטה מכוסה בשמיכה,
כל הגוף שלי היה מלא בפריחה.
בחוץ צעקות,המולת אנשים,ילדים קטנים,יללות חתולים.
צעקתי: הצילו אני פה גוסס וגם עליכם אני ממש כועס.
כנראה שאותי הם ממש לא הבינו כי בעצם עליי הם ממש לא הגנו.
העזרה שלהם כבר לא נחוצה,נשמתי השקופה יצאה החוצה.
אומר שלום לכל בני האדם והקול שלי נגוז ונעלם.

פזמון.