אי שם בעולם אחר יש מדינה קטנה ושמה ישראל.
אם תסתכלו מרחוק תראו שישראל היא מדינה מפותחת, בעלת היסטוריה
חשובה, ציונות ופטריוטיזם, ממש מדינה מהחלומות.
אבל אם תקרבו את מבטכם תוכלו לראות את המציאות בה תושביה של
ישראל חיים. מציאות של סבל, אי שוויון, חוסר צדק, שחיתות, הרג,
מלחמה. תושביה של ישראל למדו לחיות עם המציאות הזאת על אף שהם
לא השלימו איתה.

אך הייתה קבוצה קטנה של אנשים שלא הסכימו לחיות עם המציאות
הזאת, הם לא הסכימו לגדל את ילדיהם בתוך מדינת מלחמה, הם לא
הסכימו לשבת בחיבוק ידיים ולראות את עולמם נהרס.
במשך שנים רבות אותה קבוצת אנשים חשבה מה אפשר לעשות? איך אפשר
לשפר את המציאות בה הם חיים?
בהתחלה הם חשבו לעזוב את ישראל. לברוח, אל מקום אחר- הרחק
מהמלחמה, הרחק מהסבל. אך אז הם נזכרו בהיסטוריה של ישראל,
בציונות, בתרבות, בדמם של האנשים שהגנו על ארצם, דם שלא נשפך
לחינם. כל אלה אומנם הולכים ונעלמים, אך אלה דברים שעליהם אותה
הקבוצה לא הסכימה לוותר.

הם חשבו להלחם באנשים שהביאו למצב הזה, אך אז הם נזכרו שגם הם
אחראים לאותו מצב, הם לא עצרו את המצב הזה כשהיה אפשר, הם עמדו
מנגד והסתכלו איך אדמת בוערת.

אותה קבוצת אנשים עדיין יושבת וחושבת איך הם יכולים לשפר את
המציאות שבה הם חיים? הם מעולם עוד לא הגיעו לפתרון, והם עדיין
ממשיכים להסתכל על מדינתם האהובה עולה בלהבות.

גם אני לפעמים מרגישה חלק מקבוצת האנשים הזאת, גם אני עדין לא
הגעתי לפתרון איך אני יכולה לשנות. אני מקווה להגיע לזה במוקדם
או במאוחר.