אלעד עדי / בלדת התחלה |
פצעים ישנים...
מגלידים.
בעודני מלטף שערך
ראשך ליריכי, לבושה בחולצתי
ישנה.
זיכרונות רדיפה...
נשכחים.
במעמקי הרעשים, העופפים
ידי מחליקה, בנגיעות רכות
מרגיעה.
לא משנה לאן מבטי מופנה,
אני לא רואה
דבר
רק במחשבותי חבא.
פוחד
להביט באנחת שנתך,
פוחד
לחשוב על גופך...
מכורבל
ולזרועותי מוטל.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|