שכבת לך במיטתך,
כיסית את גופך,
הבטת בי.
אני לא יודעת איזה מבט זה היה
אבל קיוויתי שזה מבט כזה,
מין מבט אוהב וחם שכזה
המזמין אותי אליך
למיטתך החמה
להתכרבל בזרועותיך
לחוש את תחושותיך
ולאהוב.
אבל לא.
זו הייתה רק תקווה
זו לא הייתה המציאות
רק שכבת לך שם
בהית.
איני יודעת אם זה באמת היה אותו מבט
שליבי קיווה לו
אבל אני חושבת שלא,
שזה לא היה זה.
מעניין מתי אדע,
אם אדע.
טוב, אמשיך לקוות
אין רע בתקווה
ואקווה גם
שזו לא הייתה תקוות שווא
ושבאמת אולי זה יהיה זה
ואוזמן למיטתך
לזרועותיך,
אולי באמת אחדור לליבך.
מקווה,
להיות שלך.
מקווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.