שלא תגידי שאני אשם,
שלא תגידי שלא אמרתי לך,
שלא תגידי שהסתרתי ממך,
שתראי אותך - כמו שאת.
שלא תגידי לי: מנוול, חלאת
המין האנושי, גם אני
מין אנושי, גם את
חלאת.
שלא תגידי לא ידעתי.
הנה, אני אומר לך זאת בפנים:
אני אוהב אותך! האם את שומעת?
האם מקשיבה את לתחנונים,
שלי,
מתוכי,
דם חיי?
שלא תגידי: רומנטיקן, אותי
הרי כתבת על דף.
במלים ייפית אותי, ולדמותי
המעודנת קשרת כתרים.
שלא תגידי!
הנה! קרעתי הדף. התחושה -
היא כמו אלף מלים.
בת דמותך הנצחית אינה את ואת אינך לנצח.
אהבת בשר ודם, עדיפה לי
משזירת כתרי הבל לפורטרט אילם,
חיוך מושלם ומיותם.
רוצה אותך חפה ממטאפורה לירית,
עירומה מסגנון פואטי,
חשופה לביקורת לא ספרותית.
רוצה אותך אמיתית.
רוצה אותך איתי.
רוצה אותך.
רוצה.
אני כמה לך, כבר אמרתי?
לא? אז הנה: אני כמה לך.
אני אוהב אותך, כבר הבעתי?
כמעט. מתייסר אני בי כשאת
לא כאן, כשאת
לא כאן,
כשאת.

הלילה אני נוסע אלייך,
שלא אגיד שהחשיתי,
שלא אגיד שחששתי,
שלא אכה על חטא,
שלא אשאר לבדי.

הלילה אני נוסע אלייך
ואני לא יודע מה תגידי.