עמדתי מול פתח ביתו. הכרתי את הדלת הזו הכי טוב בעולם ומעולם
לא התלבטתי האם להכנס או לא. זה הרי הבית שלי. טוב. לא הבית
שלי. הבית השני שלי. אבל ידעתי שאם אני אכנס עכשיו, יכול להיות
שאני אאבד את הבית הראשון שלי. ההורים בפירוש אסרו עליי להגיע
לשם היום, ולא כי יש להם משהו נגד יריב, אלא כי פחדו עליי
והעדיפו שאני אשאר בבית היום. אז אחרי התלבטות קלה (כן, קלה,
כמובן לישון איתו עדיף:)) החלטתי להכנס.
"היי קוקו!" אמר וחייך אליי. או...סוף סוף אני מקבלת יחס חם
ואוהב.
כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה. "אני צריכה להתקשר להורים..."
לחשתי. הוא הנהן. לא ציפיתי לתגובה אחרת. "אמא? אני אצל
יריב..." שתיקה. מבעד הצד השני של השפופרת לא נשמע קול. "אמא?
את שם?" עדיין שתיקה. "תעשי מה שאת רוצה" וניתוק.
טוב. אין לי מה לעשות מכאן.
זרקתי את עצמי לכיוון הצד שלי על המיטה, ופרצתי בבכי. הוא נשכב
לדי, מחבק באהבה. לא דיברנו. רק שתקנו. ואני בראשי כבר תיכננתי
איך אני מסיימת את זה היום. באמת שנמאס לי. אין לי כבר כלום
בעולם הזה. חברות איבדתי מזמן כששקעתי הרבה יותר מידי בקשר
הזה. ידידים? הוא לא הרשה שיהיו לי. ההורים עכשיו לא מדברים
איתי. ואפילו הוא זה כבר לא זה ממזמן. מה שנשאר לי לעשות זה לא
לעשות כלום יותר. אני אתן לעצמי קצת להנות איתו, ואז בלילה אני
אסיים עם החיים האומללים האלה. לפחות אני אמות כשהוא עוד אוהב
אותי, ולא באיזה הרגשה נוראית שלא נותר לי אף אחד.

בוקר.
ואנחנו שוכבים על המיטה, נוגעים אחד בשני, אבל זה כבר טכני
לחלוטין, בלי רגש.
משהו פה לא בסדר.
ושוב צעקות, ושוב מריבות, וזהו. עשיתי את הטעות הזאת והיה לי
כל כך טוב איתו, שלא הצלחתי לסיים עם זה. ועכשיו כבר לא טוב
ואני מצטערת. הייתי צריכה לעשות את זה. למה לא עשיתי את זה?
טוב, אז אין לי ברירה, והגיע הזמן עכשיו. פאטתי, כואב הרבה
יותר, אבל אין מה לעשות.
כדור. ועוד כדור. ועוד אחד. ועוד אחד. וכבר מתחיל לכאוב הגרון,
אבל מתעלמת. ועוד כדור, ועוד אחד, ובחיים שלי לא חשבתי שאני
אוכל לבלוע כל כך הרבה כדורים בבת אחת, למה דווקא בסוף? ועוד
כדור, ועוד אחד, ו17 במספר.  הבא בתור יבוא עם אפקט ההקאה, ואז
חבל על הביזבוז זמן. אני יוצאת החוצה מסוחררת, והוא תופס אותי.
צעקות. ומה עשית? ולמה? ומה את מפגרת? ואני בוכה. אני פאטתית.

ואני לא אחזור על הטעות הזו לעולם. ואהיה לעולם.
כי אף אחד לא שווה את זה. ואף אחד לא יעשה לי דבר כזה. ואף אחד
לא ישלוט לי על החיים, ורק אני אגרום לאושר שלי.
ואני אחייה, והרבה, כי אף אחד לא יוכל לדכא אותי.
כן בטח.. עד הפעם הבאה...