סבב החוטים האופף את עיניי
כחוטי סאטן עבים, על פניי
לאן אפנה לא ידעתי,
והשחור סביב לא זז.

חוט אחרי חוט בזהירות הורדתי
כיסוי ועוד כיסוי ועוד
פניתי לשם ולשם,
והשחור החל לזוז.

שקר אחד, ושניים
ושלושה וארבעה
את גופי עיטרו
לא בחום, ולא באהבה.

פתחתי את פי
אך קולי נפל
על אוזניים אטומות,
שרק רע יודעות לעשות.

לבסוף, כשהכיסוי האחרון ירד,
הסתובבתי לפה, אצתי לשם,
והשחור ברח.

נתקלתי בך, אהוב יקר
כולך לבן
דבריך עטפו אותי בחום ואהבה.

פקחתי את עיניי, וראיתי אותך.
עומד מולי


עוטף אותי.