איך כשהגלים נושקים לחוף והכל חסר חוט מחשבה
מה קצרים הם חייו של גל
שלא כמו החול שחי לתמיד
אבל כל הזמן בתנועה
איך כשהרוח נושקת למים רטט של עצב
עובר בחיי הדגים אולי כמעט לרגע
ואני שיושבת בשורה הראשונה בכסא של כבוד
על תלולית חול נכבדה
חובקת רגליי היחפות מטביעה טביעותיי
אל חזי שהולם לפעמים בגללי ומפסיד לרגע פעימה
ורק לרגע אחד אני רוצה שלא
לחשוב על כלום
שהחיים יעברו בלעדיי בדיוק לשניה
להתפעל כמו אדם שלא יודע כלום
מפשטות יפי הגלים שנושקים לרגלי.
ואין קול זאב קורא ברקע שמי - שמי.
ואין טפיפות הלך עזוב נוגעות בגבי
   זו רק אני.     זו רק אני.


06/1997