צומח מתוך רגבי עפר, בצבעי המאור מקשט את הנוף
מבצבץ מעל דשאי-מעט, בין ירקותו מחביא סוד כמוס
כי כשאושיט ידי אליו, לגדוע את גזע חייו מעל אמו
ישאיר בידי כמתנת פרידה, כתם מתנוצץ באור חמה שוקעת
וכאשר אתן את הפרח לידי הגבירה שביקשתהו, גוסס בפנים
חתום בדם עלי הכותרת, ולבי זועק מכאביי
עזים מירח המתנוסס בשמים קרים, ודמי עודנו זורם
עת תגיש גבירתי את הגבעול המעוטר לאלופה

אי נדם ויידום משמר החיים, בעודי משוטט בשדה רקפות
משוחח ראשי ומחפש את הורד האחד, הבחירה לגבירתי
ואגיע לשדה השמש, יגע מותש מדרכי העפר
אם אראה מנת עלמות מרחפות, או זרעים מתעופפים במשב
אם תחיה נפשי בדד, או ישקוני מים בזרועות רבים
מפני שמים יצנח הורד ויפרח מלוא הדר ועוז