כמו ערפד בלילות אני מתעורר
עיני נפקחות וראשי בוער
נוצצות באור החשכה
מתעופף לי אל מחוץ למערה
שופך את לבי על פיסת נייר
מוצא לי מקלט על צלעו של ההר

על החיים אני צופה כמו ציפור
מביט מלמעלה אבל רואה רק שחור
מרחף שם למעלה
מחפש כתם אור  
שלתוכו אוכל לצלול
ואת נפשי הכאובה לגאול

שומע קולות, רואה מראות
שוקע לי בים של מליון מחשבות
ומפליג בו כמו מלח על צי של ספינות
משייט בתוכו ומחפש תשובה
האם בעולם הזה יש אהבה?

שיכור מתהלך ברחובות
מטביע יגוני באלף כוסות
רק אז מוצא אני מפלט
מאותו הצל שמתהלך סביבי
ונוגס בי  לאט לאט

כחולות הם עיני
אך אפור הוא סבלי
מתי יגיע הקץ
היי אתה שם
מתי תבוא ותושיע אותי?