קנאה.
אלוהים לקח גוש בשר וגולל אותו.אז נוצר הפרצוף. אחר כך לקח
סכין יפני וחרץ בתוך גוש הבשר הזה שתי כוסות (חריצים). אחת
מימין ואחת משמאל.


הקנאה מתחילה בעיניים. עיניים רואות. עיניים בוחנות ומבחינות.
מבודדות בפינצטה את מה שהן רואות ששייך לאני ואת מה שיש לזולת.
עיניי יודעות להבחין בהבדלים. הן רואות שבני האדם אינם שווים.
הן רואות את הפערים ופערים יוצרים חסכים. החסכים מוחצנים
ברגשות. לרגשות הללו אנחנו קוראים קנאה.


הרצון לצאת מהגוף הפיזי ולקבל פוססיה על הקנין של הזולת. השגת
היש הזה ,כך אנו מאמינים,
תוכל  להשלים את מצבינו. לא פעם לכשנשיג כבר את שאווינו מהזולת
נתחיל לזמום על המשהו הבא שירצה אותנו.


קנאה יכולה להעביר אדם על דעתו.
צריך המון בגרות נפשית להתגבר עליה. ניתן להפכה לכח מניע
חיובי.


קנאת סופרים תרבה חוכמה אך קנאת הדיוטות תרבה מכאוב. ובסופו של
דבר כולנו הדיוטות.