אני כבר לא כל כך בטוחה שאני רוצה לחיות בעולם הזה.
אני נאכלת במפנים, לאט לאט, עם השנים עוד חלק ועוד חלק נעלם
מגופי,החלק הראשון שנלקח ממני הוא הלב שלי.

איך אפשר לחיות בלי רגש? בלי אהבה?

הרגש היחיד שאני מרגישה הוא תסכול, התסכול מהעולם הזה, מהעולם
חסר הרגישות, חסר האכפתיות והאהבה, ונדמה כי הפצעים לא רוצים
להגליד והכאב הזה יותר מדי אמיתי , יש יותר מדי כאב ותסכול
שהזמן לא יכול למחוק.

אני לא יודעת מה אני עושה פה...

עכשיו, בנוסף לכל, נלקחה ממני הבריאות שלי. אני חיה בספק הזה
שאולי יום אחד אני אבריא, שאולי יום אחד הרגש יחזור לחיי, לבי
יחזור לתפקד באופן נורמלי ולא באופן שרירותי.
הכאב הזה שמענה אותי... הטיפולים המכאיבים, השיער שנושר לו ,
אני כבר לא יפה כמו שהייתי, אני כבר לא אותה בת אדם כמו שהייתי
בשנתיים האחרונות.
אני אדם חדש, סיגלתי לעצמי תכונות חדשות, חיים חדשים, רק חבל
שהחיים האלה הם לא חיים טובים. אני חזקה כלפי חוץ וחלשה
מבפנים, אני זקופה כלפי חוץ וכפופה מבפנים, אני נלחמת בדמעות
אבל בוכה מבפנים... זה מגיע למצב שנמאס להתחזות , נמאס להיות
כה חלשה עם עצמי, למה אני לא יכולה להיות חזקה עם עצמי כמו
שאני עם אחרים?
אני מראה לכולם כמה אני חזקה וכמה שום דבר לא יכול לפגוע בי,
כמה מניפולציות רגשיות לא עובדות עליי יותר, כמה אני "אני",
אבל אני לא "אני", גם אני חלשה, גם לי כואב, גם לי עצוב, גם לי
יש רגש בדיוק כמו לכולכם. אני תמיד זו שמקשיבה לכולם, מתחילת
הסיפור ועד סופו גם אם הוא נמשך שעות. אני תמיד זו שתעניק
חיבוק ונשיקה כשעצוב וכואב, אני תמיד זו שתהיה שם כדי לעזור
ולייעץ, כשאתם בוכים אני מנגבת לכם את הדמעות, כשאתם צורחים
אני לוקחת מכם את הפחדים שלכם  
לי תמיד אומרים "אוי נו זה תקופה שתעבור" "נו באמת יאללה
תמשיכי הלאה"... קל להגיד קשה לעשות.

אבל באמת, מה איתי?
אני לא זקוקה לאיזה חיבוק, אני לא זקוקה לכתף לבכות עליה, אני
לא זקוקה למישהו שיקשיב לי ויאהב אותי כמו שאני?! בטח שאני
זקוקה לזה, אבל מה פתאום?! אני החזקה שבנינו, אני החוט שמקשר
את כולנו, אני החייכנית, השמחה והקופצנית שלא משנה מה עובר
עליה היא תמיד תהיה חזקה ולא יראו עליה כלום.

זהו, הגעתי למסקנות שלי עם עצמי, אני לא מוכנה להיות יותר פה
בשבילכם, אולי זה ישמע קצת מגעיל, אבל אני לא מסוגלת להיות
יותר הפסיכולוגית האישית שלכם כשאני יודעת שאני בעצמי צריכה
מישהו שיקשיב לי ויהיה שם בשבילי. סליחה... או שבעצם...אין לי
על מה לבקש סליחה.
אני עשיתי את שלי, אתם לא! ואני לא באה בהאשמות או לומר שאני
טובה מכם, כי אני לא, אבל במידה מסוימת , אני בכל זאת כן!