גליל נייר

ללא מרגוע, מנוחה או תנומה, הלך לו קיפוד ללא מטרה.
בדרכים נסתרות, בין בתים להרים, בין עצים ליערות נסתרים.
בדרכו המפותלת נתקל הקיפוד בחלון ראווה בצבע ורוד,
אך קיפוד הוא קיפוד וחלון זה בעיר, כך ברח הקיפוד מאימת
הפחדים.
בדרך הביתה פגש קיפודה, קצת יפה, עצבנית, עוקצנית - אך בכלל לא
נורא.
אחרי דו-שיח, שיחה ארוכה, הם פנו למצעד בדילוג וקפיצה.
אל עבר שקיעה צעדו שניהם
בגליל ונייר.

מאחורי הגבעה יושבים קיפודים, חלקם אף רצים במורדות ההרים.
כששנים של חיוך לטמיון יורדים בשם השפיות ושכרון החושים
קיפוד הוא קיפוד וביצה זו ביצה.
רק נקווה שלא מזהב - מזה לא תצא חביתה.

רצפים קוסמיים

על ספה עקומה יושבת דבורה ובשקט דקיק אט-אט מחכה.
מחכה לצלצול שיעיר אותה ויזכיר לה על דבר השתיקה.
השתיקה עודנה נושא חשוב לשיחה,
כיוון שלמרות השעה שעברה היא עדיין אי-שם.
תחזור היא בעוד יום או שנה - אם בכלל.
סביב לדבורה קורנת הילה של דבש וקרינה מזיקה,
הקרינה מסוכנת אך זה לא כה נורא.
אחרי הכל זו דבורה חכמה - הרי היא יודעת,
שאם כך היא תמשיך,
תהיה במהרה זרוקה על הכביש, על שמשה מרוחה,
או קבורה תחת שעון על מנה של עוגה,
אותה המנה שלפני רגע הייתה מרוחה מרוב אושר על ספה עקומה.