קרן אור... כזאת היית.
מאירה על כולם בהילה של אושר וצחוק מתגלגל.
היית עוזרת לכולם עם העצות החכמות שלך.
אוהבת עם החיבוק שלך שמעביר את כל הכאב
והריח המיוחד, שיש רק לך.

אבל הלכת,
ואני מבינה שלא רצית והיית חייבת.
ואני ממשיכה לחיות, ואני מסתדרת בלעדייך.
ויש אפילו רגעים שאני לא חושבת עלייך.

אבל לפעמים, רק לפעמים,
בא לי שתחבקי אותי,
תגידי שהכול יהיה בסדר ותעלימי את הכאב.
תתני לי עצה חכמה, שתסדר את הכל.
תחייכי אליי חיוך של אושר, תגידי שאת מבינה,
ואז נצחק ביחד ואני אשמע את הצחוק המתגלגל שלך.
ואני יריח את הריח המיוחד שיש רק לך.
ואני ידע שאת פה לידי,
ושאין מה שיפגע בי יותר ועכשיו יש לי כוח להתמודד עם כולם.

אבל את לא פה, אין ריח , אין עצה, אין צחוק
ואין חיבוק, חיבוק שלך שיעביר את הכאב.

כשאני רואה את השמש זורחת עליי אני יודעת שאת שם,
מסתכלת בוחנת ושומרת עליי.
כי קרן אור היית, קרן אור נשארת, ותמיד תהיי.
 
(מוקדש לאמא שלי ז"ל)