|
את שוקעת
ואני לא יכול להציל אותך
אנחנו עפים באוויר ביחד
ונאחזים במה שאין.
באוויר, באוויר.
אני לא מרגיש כלום.
כשהשמש זורחת אני איתה.
כשהשמש שוקעת אני לידה.
עיניים פקוחות לשמיים (אין מים)
הרגליים נצמדות לקרקע.
אין אוויר. רק איתך באוויר.
רוצה לעוף איתך, חושך בינתיים.
כנפיים דוממות. יש כנפיים? |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.