אין דבר כזה חברים. חברים באמת. גם אשליות, כנראה שאין דבר
כזה. ואם יש - הן הופכות לכמו אובססיה. כל החברים שלי שסמכתי
עליהם - היו להם אשליות ועדיין יש להם אשליות, והם עדיין
אובססיביים באשליות האלה.  חלק מהם, אגב, העדיפו את האשליות
עליי. ולכן אני כותבת - שאין דבר כזה חברים באמת, ואם יש, אז
האשליות שלהם מעופפות בחלל, מתרסקות לפני שהן חוזרות לכדור
הארץ, גרות ביוסטון או ברמת-גן, או סתם נראות כמו בובות.

יש את אלה שהם החברים באמת - להם אין אשליות, ואם יש - הם לא
מעדיפים אותן עליי. החברים עם האשליות מרשים לעצמם להרגיש את
עצמם עליונים על החברים בלי האשליות, למרות שאני מעדיפה את
החברים בלי האשליות, שגם מעדיפים אותי על האשליות. החברים עם
האשליות גם מרשים לעצמם להרגיש את עצמם עליונים עליי. אני
מניחה שהחברים עם האשליות, בשבילי הם סתם אשליות. כי זה לא
באמת. והם לא חברים. חברים באמת.