עם  כל  עלה  נושר  בסתיו
נושרת  דמעתי  כעלה  נידף
עם  כל  עלה   נושר בסתיו
את  תוגתי  אשא  כנשור  כוכב

חולפים  ימיי  כשיח  סרק נטוע
מתמוססים בלאט  כחלב  נר
אדם  מפריח כמיהותיו  ברוח
לזכר אובדנו,  כל יום עלה  נושר

רוחש  הים  בצליל מזמור  רגוע
דמותה  עולה וצפה ממצולות
כמו נימפה  לזמן בלתי ידוע
ומחזקת   בי  את הכוחות

וכך  ימשיך הזמן  לתעתע
יפגיש  בינינו  בשלהי  הסתיו
אף שקולך  בדמי  איני שומע
כאן אפגשך תמיד  לאור כוכב

אני קשוב לרחש פעמייך
אף שאיני  יכול להשיבך  הלום
יגיע  יום, אבוא בעקבותייך
אך  עדי אז אמשיך  אותך  לחלום .