שבתי אלייך מדרך ארוכה
נווד מטולא פוסע בלאט
נושא עמדי מוראות מלחמה
ודמעת נעורים קפואה במבט

אל פתחך, ילדתי,כשהגעתי
פקחתי עיני הכהות
נחלת נעורים שהותרתי
כאן,בפתחך, שבתי לחיות

את בוודאי לא מיד תזהיני
מי הנווד הפוקד מעונך
זמן ממושך יקח עד שתביני
שאני אותו נער שהיה אז אהובך

שחוח קמעה, שפוף צמרות
נושא תרמילי גדוש זיכרונות
מרחק  השנים כמעוף הציפור
והנה כאן אני ומבקש לחזור

קבליני,ילדה, האירי פנייך
זה הנווד, גורלו כבר נחרץ
זה הנווד, הפוסע אלייך
מבקש רק לסגור מעגל שנפרץ.