בקיץ של 99' היה חם, אבל חם יותר מהרגיל, רוב היום היה חמסין
שלפעמים בלילות היה מתחלף בשרב.

בקיץ של 99' אני הפסקתי לעבוד בבר ואתה בדיוק סיימת את השנה
השנייה של התואר בתקשורת, רוב הזמן היינו רובצים בבית מלבד
כשהיינו לוקחים את הכלבה לים, היינו עושים סיבוב בחוף הילטון
שהיה מלא זאטוטים, מטקות ותיכוניסטים נוטפי הורמונים, אך גם
ביציאות המועטות הללו היינו משתדלים לחזור כמה שיותר מהר
לדירה.
בקיץ של99' גם לכלבה היה חם.

בקיץ של 99' הייתי מחכה לך בבית שתחזור מהסופר עם הקניות,
המזגן לא ממש עבד ולפעמים היה נראה כאילו הוא רק עושה רעש של
קירור בכדי לרצות אותנו. הייתי יושבת במרפסת ומשקיפה על רחוב
קינג ג'ורג שהיה תמיד רוחש אנשים ושיירות אוטובוסים שנוסעים
לשוק הכרמל, בטח  גם לים, אדי חום היו עולים מין האספלט
ונותנים לרחוב תחושה הזוייה של טישטוש, כמו עירפול של סרטים
בהם הדמות הראשית מקבלת פלשבק ילדות. אני אהבתי את זה נורא.

בקיץ של 99' היינו אוכלים הרבה גלידה, אני הייתי מגלגלת לנו
כדורים שמנים עם הכף שקנינו בדיזנגוף בחנות של 'הכל בדולר'
ומכניסה לכוסות מחרסינה לבנה שאמא שלך הביאה לנו בביקורה
האחרון בתל אביב. באותם ימים אני הייתי חסידה גדולה של גלידה
תות עם חתיכות של פרי ואילו אתה כמו מאז היותך ילד תמיד נאמן
לווניל, כאילו אין עוד טעמים בעולם.
היינו יושבים על הכורסה הישנה בסלון ומאכילים אחד את השני
כפיות עמוסות וצבעוניות של גלידה ואתה היית מנשק אותי בפה מלא
והיא הייתה נוזלת לי הסנטר ועושה כתמים ורודים ולבנים על
החולצה.

בקיץ של 99' רצית ללמוד לנגן על גיטרה, אבל לא היה לך כסף, אז
קניתי לך מפרט בצבע תכלת בשביל שתוכל להתאמן, היית יושב לצידי
ופורט בשפתיי ולפעמים גם בריסים, ואני הייתי מנסה לעשות קולות
של מיתר וזה נורא הצחיק אותך, וזה שימח אותי.

בקיץ של 99' היינו שוכבים הרבה במיטה מכוסים בסדין לבן עם
פרחים צהובים. אתה הייתה אומר שאני נראית כמו חרצית ואני הייתי
עושה לך פרצוף של נעלבת וצוחקת מתחת לכר. בבקרים היית שם לי
מוזיקה ומידי פעם הייתי מנסה גם לשיר עם המערכת, בעיקר שירים
של מאיר ואהוד בנאי, גם יובל בנאי לפעמים, בקיץ של 99' נורא
אהבנו את הבנאים.

בקיץ של 99' היית מזיע בלילה, ואחרי שהיינו שוכבים הייתי נצמדת
אלייך מאחור ונדבקת עד שהיית צריך לקום להשתין, והקול הצורם של
הוואקום וכאב ההיפרדות היו מצמררים אותי כל פעם מחדש והייתי
מבקשת ממך בתחינה לא לזוז ואתה הייתה מושך את היד שלי מתחת
לבית השחי שלך ומלקק לי את האצבעות.

בקיץ של 99' לילה אחד שכבנו דבוקים ולא הצלחנו להתנתק, השתחלנו
והתפתלנו אך הגופות המיוזעים סירבו להיפרד, נרגענו מעט ושקלנו
בכובד ראש וברצינות מה צריך לעשות כדי לפתור את המצב; אולי
מקלחת קרה, אולי מאוורר, אולי פשוט להרפות את השרירים...

אך דבר לא עזר וכל אותו הקיץ היינו שלולית אחת דביקה.
ואני אהבתי אותך יותר מהכל.



ולפתע אני נזכרת ביונתן גפן שכתב:
"זה היה סיפור של חורף, לא יותר"
                                       
רק שאצלנו היה זה קיץ.    


פברואר 2004