הגברת השמנה מפטמת את עצמה,
מליוני ילדיה נרקבים באדמה.
לגברת לא אכפת, היא לא מסתכלת.
כשהעיניים עצומות הנשמה לא פועלת.
הגברת השמנה מחליפה אדרת,
אבל הלכלוך לא יורד - זו אותה הגברת.
מליוני ילדיה צועקים לניקיון כפיים
והגברת השמנה סותמת גם אזניים.

והשמיים מתכסים,
עננה קודרת,
והכל מצפים,
מלבד הגברת,
והגשם מנקה,
אדמה מלוכלכת,
אני מחכה,
אני מחכה,
לנקי.

הגברת השמנה מספרת סיפור,
מנסה להסתיר את כל הכיעור.
מיליוני ילדיה כבר שמעו הכל
אבל הם מאמינים בתקווה שיהיה מה לאכול.
הגברת השמנה, על מאה עשרים חבריה,
חוזרת ומאכזבת את מיליוני ילדיה.
"הנהגה זה רק במדינות מתוקנות,
זה לא מתאים לגברות שמנות..."

והשמים מתכסים,
עננה קודרת,
והכל מצפים,
מלבד הגברת,
והגשם מנקה,
אדמה מלוכלכת,
אני מחכה,
אני מחכה,
לנקי.

הגברת השמנה לא מוכנה לשיר.
את אור הזרקורים לאחרים להשאיר.
היא לא מוכנה שהכל ייגמר,
היא מפחדת שבכך היא מאחור תשאר.
הגברת השמנה לא תשיר בשבילנו
הפארסה תמשיך על חשבוננו
שנים על שנים אנחנו נמתין,
היא תשתוק כמו דג - ותראה לנו מאיפה הוא משתין.


אני מחכה,
אני מחכה,
לנקי.