הצללים מקיפים אותי.
ויש להם תוכן,
ויש להם צורה,
ויש להם משמעות.
אני מכיר אותם מקרוב.
הם היו לי אחים,
הם היו לי חברים,
והם לא היו צריכים למות.

ואין לי מנוס,
כי אני אשם.
ואין לי מחילה,
כי אני נושם.
ואין לי רחמים,
מידי השם.
ואין לי צל...

הצללים רודפים אותי,
ואני שוקע לתוכם,
כמו טובע בתוך ים,
של אשמה ודכאון.
הצללים מאשימים אותי,
שלא הלכתי אתם,
כשיצאו אל מותם,
בגאווה ובגאון.

ואין לי מנוס,
כי אני אשם.
ואין לי מחילה,
כי אני נושם.
ואין לי רחמים,
מידי השם.
ואין לי צל...

הצללים עוקבים אחריי.
בכל אשר אפנה,
בכל אשר אומר,
בכל אשר אעשה.
הצללים מוליכים אותי,
לאט ובבטחה,
בדרך חשוכה,
אשר אין בה מחסה.

ואין לי מנוס,
כי אני אשם.
ואין לי מחילה,
כי אני נושם.
ואין לי רחמים,
מידי השם.
ואין לי צל...
כי אני אשם.