מביטה בתקרה
הלבנה והקרה,
חושבת על מה שהיה
ונעלמת בתוך החשיכה
ורק הדמעה הרטובה
יודעת מדוע היא נולדה
ורק הדמעה הרטובה
מבינה....
היא בורחת מהעין
ומתגלגלת לי באף
היא מלטפת בשפתיים
ומפחיתה את הכאב
שלא נגמר הוא אינסופי...
ואני אט אט שוקעת
בתוך יגון שבליבי... | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.