פתחתי את דלת חדרי הרועש מגלי הרוח
סגרתי את חלוני עוטף הדממה
עצמתי עיני לדימיון שופע
דמיינתי אולי הוא שב ובא
הכנתי ידיי לחיבוק
ושפתיי לנשיקת עולמים
הרכנתי ראשי על הקבר
עם גופתו המונחת בארון התמים
נצרתי את תווי פניו
את מגע גופו החם
את עיניו הלוחשות בלילות אבודים
ועדיין הוא לא קם ממשכבו...
הוא לא חזר...
המיטה נותרה מיותמת
וחלל החדר כבר לא עופף בריחו
הבגדים נותרו לבד לא יעטפו עוד את גופו
גבורתו העצומה לא תשכח
חיוכו האוהב לא יברח
התקוות נגוזו הדמיון הופרח
קרני השמש שסינוורו את עיני מהאמת חדלו
כעת נותר להם לחמם באהבת שמים את גופתו המונחת באדמת האלוהים.
"יהיה זכרם ברוך"
לזכרם של 3 החיילים שחזרו לאדמתנו מתים
עדי אביטן ז"ל
בנימין אברהם ז"ל
עומר סואעד ז"ל
תהיי נשמתכם נצורה בגן עדן
ומשכבכם לשלום | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.