יצאתי החוצה, חשבתי להנות
ובהתחלה באמת היה כך
אבל תמיד אני צריכה להרוס הכל
תמיד אני חייבת לעשות שטויות
בערב אחד, הצלחתי לפגוע בחברות
וכנראה גם בבנאדם
ובנוסף לכל, זה היה לעיני כולם
התלכלכתי בחול וברגשות שליליים
ואז זחלתי למיטה שלי, נגעלת מעצמי
בבוקר כשקמתי, הלכתי למטבח
בשביל לתקוע לעצמי סכין בבטן
לא עשיתי את זה וחבל שלא
אבל זה לא משנה
בכל מקרה אני מרגישה סכינים בכל הגוף
אני מרגישה כל כך רע
שזה כבר מרגיש מספיק קרוב ללמות
אני כבר מדממת בלי להידקר
מכל הפצעים הפנימיים
ומתגלגלת בדם של עצמי
הלכתי להתרחץ
לנסות להוריד את הדם והלכלוך
קיוויתי שזה גם יעלים את ההרגשה
אף אחד מאלה לא הושג
כל מה שהשגתי היה סימנים כחולים
מהחבטות שקיבלתי
כשדפקתי את עצמי בקיר באמבטיה
שוב... ושוב
ועכשיו, אני יושבת כאן מול המסך
מחכה בצורה מגוכחת לדבר עם מישהו
אני מחכה כבר הרבה זמן...
ואף אחד לא מגיע
אז אני חוזרת לישון
כשישנים לא צריך להרגיש
ואני ממש לא יכולה לשאת את ההרגשה
או לחשוב את המחשבה
לעזאזל, למה לעזאזל זה קרה?
אני מרגישה כל כך כל כך רע
עכשיו כבר מאוחר מדי להתחרט
ואני לא יודעת,
אולי בסוף, בדרך כלשהי,
הכל ייצא לטובה
אבל עכשיו אני רק יכולה לומר
תודה לים, שהעיר אותי בזמן
ותודה לים, שהציל אותי בזמן. |