"עוד כמה זמן אתה?" "שתיים וחצי, אה, ועוד שנתיים עבודת שירות"
"כן, רואים עלייך... לי יש עוד ארבע. החלטתי שאני מוותר על
עבודת השירות" הבטתי בתלבושת האחידה, התלבושת שלבשו כל
השאר...חולצה ומכנסיים ארוכים עם פסים שחורים-לבנים. לחלק
מהאנשים היה כדור ברזל גדול וחלול מחובר להם ליד בשרשראות
ברזל, כדי למנוע גניבות... בתוך הכדור הם סחבו איתם לכל מקום,
תרתי משמע.

נשארה להפסקה רק עוד כמה דקות, אבל כבר החלו להופיע הפטרולים,
אותם פטרולים שדאגו שכולם יחזרו לתאים ואיש לא ייעלם אל מחוץ
לשטח התחום גדרות וחומות בתום ההפסקה.
פניתי לבנאדם הקרוב אליי ביותר ושאלתי בנימת יאוש קלה "איזה
סיוט פה! חשבתי שהפטרולים נמצאים רק בבתי כלא!" הוא חייך קלות,
ודיבר בלחש, חושש מהפטרולים "כן, אלא אם כן אתה משיג קצת...
חימוש" ההתעניינות התחילה להתעורר בי "חימוש?" הוא הביט בי
במבט בוחן היטב ואמר בלחישה שכמעט לא נשמעה "אתה נראה חומר
טוב...אולי אני יכניס אותך, תגיע למגדל הצפוני בהפסקה הבאה"
"הוא לא של הפטרולים?" "אל תדאג, האנשים שלי -" הוא נקטע ע"י
הצפצוף הצורם שסימל את סוף ההפסקה, הפטרולים החלו לדחוף אנשים
לכיוון התאים, וכמו כל שאר האנשים המדוכאים עליתי לי וחיכיתי
בקוצר רוח להפסקה הבאה..