משהו שנכתב לפני כמה שנים ליום רבין...

איפה השלום בימינו?
האם היה זה רק חלום שמת ביחד עם האדם שחלם אותו?
ומדוע טרור היא מלה נפוצה, בעוד ששלום, אחווה וידידות נשכחות
מכל לקסיקון מדובר?
השלום לא היה חלום והוא לא מת, אך הוא נמצא בתרדמת עמוקה, ואם
לא נעשה משהו - הוא באמת ימות.
בימים אלו, כשאנחנו נלחמים באויב מוזר ששמו טרור, קצת קשה
לחשוב על המצב שבו הייתה המדינה לפני 6 שנים - הסכם שלום חתום
עם ירדן, משא ומתן עם הפלשתינאים - נראה היה כאילו סוף כל סוף
הגענו אל המנוחה ואל הנחלה.
ובערב אחד, הכל נפסק - האדם החשוב הזה נרצח, ומאז גם השלום
בסכנת מוות.
כדי להציל את השלום וכדי לזכור את רבין בדרך הכי טובה, כל אחד
מאתנו חייב להקדיש את עצמו לשלום ולעשות כל שביכולתו כדי להביא
את הארץ למצב שבו השם "רבין" אינו רק עוד שם בספרי ההיסטוריה,
אלא שמו של האדם שהכתיב לכולנו את הדרך לחיות - שהיא לאכול,
לשתות, לחשוב, ולנשום את השלום.