עופר: נו, עמית, תקשיבי לי שנייה.
עמית: להקשיב? למה יש לי להקשיב, עופר? אתה רוצה להגיד לי שזה
לא אישי? לך מפה, אני לא רוצה לראות אותך יותר. מבחינתי, אתם
יכולים לקפוץ מבניין. לא אכפת לי.
עופר: עמית, תנסי להבין.
עמית: מה אתה רוצה שאני אבין, הא? שכשאתה אומר "אני לא מעוניין
בקשר כרגע", אתה מתכוון לא עם מישהי שנראת כמוני? שכשאתה אומר
"אנחנו יכולים להיות ידידים", אתה מתכוון "שלום ולא להתראות"?
לא, עופר, הבנתי אותך מספיק.
הילה: עמית, זה לא קרה בכוונה.
עמית: לא בכוונה? לא בכוונה? אז רק במקרה דחפת את הלשון שלך
לגרון שלו, הא? זונה, בוגדת.
הילה: עמית, את ממש מגעילה, את חושבת שלי זה קל? זה כואב לי
יותר ממה שזה כואב לך.
עמית: זה כואב לך יותר ממה שזה כואב לי? או, אני מצטערת, הגב
שלי פגע בסכין שלך?
הילה: חה, חה, חה, את ממש מצחיקה כשאת בדיכאון.
עמית: אז תתכונני לקומדיה, מותק.
עופר: אוף, תפסיקו את זה כבר, אתן מתנהגות כמו ילדות קטנות.
הילה: עופר, תבין, ככה אנחנו מתנהגות כשאנחנו עצבניות.
עופר: בסדר, הילה, אבל למה אתן חייבות להיות כל כך רעות אחת
לשנייה? אולי תרגעו?
הילה: בסדר, אני ארגע.
עמית: בסדר, גם אני אנסה להתנהג כמו שצריך. עכשיו, בואו נדבר
על זה כמו בני אדם. אני רוצה לדעת משהו.
עופר: מה את רוצה לדעת?
עמית: ממתי אתם ביחד?
הילה: את תתעצבני.
עמית: אני לא אתעצבן, תגידו לי.
עופר: אנחנו ביחד מאז ינואר.
עמית: זה בסדר, זה לא כל כך הרבה זמן.
עופר: לפני שנתיים.
עמית: או, בחודש שנפנפת אותי, נהדר ממש.
עופר (בהיסוס): יומיים אחר כך, אם את רוצה להיכנס לקטנות.
עמית: סבבה, תעשו חגיגה ותדרסו את כל הרגשות שלי.
הילה: עמית, למה את מתנהגת ככה? אנחנו חברות לא מאתמול.
עמית: אנחנו לא חברות, הילה, במשך שנים אני הייתי הצל שלך,
ניזונה מהשרידים של הפופולאריות שלך ומנסה בכל הכח לשמור על
הקשרים שלי אתך, כי רק ככה יכולתי להרגיש שייכת. את תמיד היית
המוצלח מביננו - "הו, הילה היא כל כך אתלטית וחתיכה, והיא
יודעת כל כך הרבה. איך היא יכולה להיות חברה של העמית המעצבנת
הזאת?"
הילה: זה לא נכון, עמית, את יודעת מה זה להיות כמוני? את יודעת
מה זה לא לדעת אם אנשים באמת אוהבים אותך? לא, את לא יודעת.
אין לך מושג מה זה להיות מוקפת בחבורה של פרחות מצחקקות ובכל
זאת להיות הכי בודדה בעולם. את החברה היחידה שיש לי. אני אוהבת
אותך יותר מאחות. בבקשה, תסלחי לי.  
עמית: גם אני אוהבת אותך, הילה, ואני שמחה שעופר בחר בך.
עופר: עמית, זה לא נכון.
עמית: מה זאת אומרת "זה לא נכון"? אתה לא אוהב את הילה?
הילה: כן, מה זאת אומרת "זה לא נכון"?
עופר: אני לא אוהב את הילה.
הילה + עמית: מה?!
עופר: אני אוהב את עמית.
עמית: יש לך דרך מוזרה להראות את זה.
עופר: עמית, כשאמרת לי שאת אוהבת אותי לא ידעתי מה לעשות עם
עצמי מרוב אושר, אבל ידעתי שאם נהיה ביחד וניפרד אני לא אוכל
לחיות יותר, וחוץ מזה שאת כל כך יפה וכל כך טובה אליי, וכשאני
אתך אני פשוט מרגיש כמו כלום.
עמית: אני מרגישה אותו דבר, אבל אני רוצה רק לשאול שאלה אחת.
עופר: כן, יפה שלי?
עמית: השאלה היא, למה נהיית חבר של הילה?
עופר: ידעתי שלא יהיה לי קל להתגבר עליך ושלבד כמעט אין לי
סיכוי, אז כשהילה אמרה שהיא אוהבת אותי שיקרתי לה כי חשבתי שזה
יעזור, אבל אף פעם לא הפסקתי לחשוב עליך.  
הילה: אז רק השתמשת בי כדי לשכוח את עמית? זה כל מה שאני
בשבילך, חברה לתקופת מעבר? יא חתיכת אפס, אתה כלום בלעדי. כל
הבנים בבי"ס הזה מתים להיות אתי, ואתה זורק את זה לפח? אתה
יותר מטומטם ממה שחשבתי.