שוקי:"קניתי כלב, גור"
סטרוליק:"כן? איך אתה קורא לו?"
ש:"'סטרוליק' אבל הוא לא מי יודע מה מגיב לשם"
ס:"אתה לא הבן אדם הכי מתאים לטיפול בכלב"
ש:"למה אתה חושב כך?"
ס:"כי אתה אדם לא אחראי, לפעמים יותר לא אחראי ממני"
ש:"אני דווקא אדם אחראי. למעשה אני מסתדר עם הכלב די טוב"
ס:"במה אתה מאכיל אותו?"
ש:"צריך להאכיל אותו? בעצם אני חושב שהוא מספיק מבוגר להאכיל
את עצמו"
ס:"למה, בן כמה הוא?"
ש:"לא יודע, אבל הוא בשלב הזה של הניסיון לקום על הרגליים"
ס:"אז כדאי שתתחיל להאכיל אותו, תקשיב לי"
ש:"טוב, ברגע שאני אמצא אותו. כבר כמה ימים שהוא נעדר מהבית.
אני מחפש אותו כל היום. אפילו הנשר שלי לא מצא אותו"
ס:"יש לך נשר?"
ש:"כן, אני קורא לו 'הטורף' כי הוא אוכל כל דבר שזז. הנה, תראה
כמה שריטות יש לי בכל הגוף. נראה לי שאני אתחיל להחזיק אותו
בכלוב"
ס:"למה לקחת כלב? יש לך מספיק זמן להסתובב איתו? איפה הוא
חירבן והשתין?"
ש:"שמתי לו חיתול. וכן, הסתובבתי איתו כמה פעמים, עד שכל
החתולים בשכונה התחילו להתנכל לו, הורידו לו כאפות, ירדו עליו,
דחפו עליו פחי אשפה ועוד כאלה דברים מרושעים, אז החלטתי להשאיר
אותו בתוך הבית"
ס:"בן אדם, אתה צריך למסור אותו או שאני אדווח עליך, כי הכלב
חי פה בתת רמה"
ש:"איזה תת רמה? שיחקתי איתו בתוך הבית כל מיני דברים שמשחקים
עם כלבים. מסירות וכאלה. אבל הוא תופס מסירות כמו נקבה אז אני
צריך לעזור לו. אני זורק את הכדור לאנשהו ואת סטרוליק על
הכדור. לפעמים אני גם מחטיא את סטרוליק אבל זה בסדר כי כשחוזרת
לו ההכרה הוא כבר לא זוכר שנשברו לו הצלעות"
ס:"זהו, עכשיו אני מתקשר לרשויות!"
ש:"טוב, טוב! תירגע! הנה, אני אעזור לך למצוא אותו"
ס:"מתי היתה הפעם האחרונה שראית אותו?"
ש:"מתי? ממ....הא כן, כששיחקנו מסירות ובטעות עף לי הכדור מחוץ
לחלון"
ס:"אז הלכת לחפש אחרי הכדור ו...מה אז?"
ש:"איזה הלכתי לחפש? שלחתי את סטרוליק למצוא אותו"
ס:"הורדת אותו לרחוב? הוא ברחוב?"
ש:"לא יודע איפה הוא נחת"
ס:"מה?! זרקת אותו מהחלון? איזה בן אדם זורק גור מהחלון של
קומה שישית? מה ציפית, שהוא יחזור עם הכדור בפה?"
ש:"אמרו לי שהוא כלב ציד"
ס:"אתה חסר תקנה"
ש:"טוב, לפחות הוא מת בגבורה, בניסיון להשיג כדור קשה"
ס:"סטרוליק המסכן"
ש:"שיהיה. אז מה קורה עם העבודה המגניבה שלך כחבלן משטרתי?"
ס:"זאת אולי העבודה הכי כייפית שהייתה לי"
ש:"הייתה?"
ס:"כן, הם לא חשבו שמה שעשיתי היה מצחיק. היה מטען חבלה בהרצל,
אז אני הייתי זה שמטפל ברובוט. אז היו איזה כמה שוטרים שהתנכרו
אליי בתחנה, אז החלטתי להריץ איתם קטעים, אז שלחתי את הרובוט
אליהם במהירות של 30 קמ"ש, עצרתי אותו 10 מטר לפניהם, כיוונתי
את הרובים של הרובוט לרגליים שלהם, וצעקתי במגהפון 'תרקדו!'
ויריתי צרור לרגליים שלהם. אבל הם לא רקדו. הם פשוט נפלו כמו
זבובים מהיריות. אז צחקתי איתם וברחתי"