נמאס לי, נמאס לי מהכל - מהמשפחה, מהחברים, מהחברה, מהלימודים,
מהארץ הזאת...
אני רוצה לברוח, לברוח לאיזה מקום מבודד, משהו כמו חוף ים
שאסור לרחצה, אי בודד, אפילו חדר במלון בלי טלויזיה, רדיו או
כל מכשיר תקשורת אחר. להתנתק לכמה שעות, לכמה ימים או שבועות
מהעולם. אני צריך קצת להתגעגע. אני כבר מאוס על כולם וכולם כבר
מאוסים עלי. אני כבר לא יכול לראות ת'פרצוץ של כולם כל יום,
ובמיוחד את הפרצוץ של אלה שקרובים אלי. אני צריך לדבר עם מישהו
שיעודד אותי קצת.
אני צריך מישהו שישפוך אור לתור החור החשוך הזה...
מה אני חושב? אני חושב שקורה בחיים שלי משהו מאד מסריח, וזה לא
הסיגריות, ולא אני אחראי עליו...
בא לי לקחת סמים, להקיא אלכוהול, להשתכר, לאכול מלא, ואז לא
לאכול שבוע כלום, בא לי ללכת לישון יום אחד ולא לקום עד אחרי
הצבא, בא לי לעשן עד שאני אחנק ואז אני אקיא את נשמתי, בא לי
לזיין את הידידה הכי טובה שלי, להרוג את אחת האקסיות שלי או את
אחד החברים שלי. בא לי להעלים את ההורים שלי ואת האח הקרציה
שלי. בא לי לעשות משהו טיפשי, למרוד, לעשות הכל נגד הכללים. בא
לי לשבת בכלא שבוע. כן, בכלא. כלא זה מקום מנותק מהכל, מין אי
בודד שכזה, רק סגור ועם אנשים... בא לי לדבר עם אסיר, עם רוצח,
עם נרקומן, עם ג'ים מוריסון... טוב, שניה, אמא קוראת לי לאכול
אז אני אמשיך יותר מאוחר... |