"אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים"
"הסופה תגיע מחר לארץ, צפוי שלג בירושליים."
כיביתי את הרדיו. שוב שלג שם. אף פעם לא כאן. אזרחים סוג ב' של
השמיים. בואו נצא בשביתה. כן, ככה נראה פעם אחת ולתמיד
לאלוהים.
"אתה צריך אהבה חדשה
כזאת שתעיר אותך ותרצה ממך עוד"
"יוווו ראיתי בחורה חדשה כוסית רצח, איך אני רוצה אותה..."
הוא מדבר. שוב לו יש אהבה. תמיד לו. אף פעם לא לי. אזרח סוג ב'
של הלב. אני יוצר בשביתה. ככה אני יראה ללב שלי מה זה לא
להתאהב יותר. אחת ולתמיד.
"כמה? כמה? כמה? חמישים מיליון
וואלה איזו דרמה... חמישים מיליון!"
"הזוכה המאושר בפרס הגדול בלוטו הוא..."
סגרתי את הטלוויזיה. תמיד אנשים אחרים זוכים. אף פעם לא אני
זוכה. אזרח סוג ב' של המזל. אני יוצא בשביתה. כן, ככה אני יראה
פעם אחת ולתמיד למזל שאיתי לא מתעסקים.
"המנהל תמיד מהלל, יש לו ציונים יפים והוא אוהב, משחקי מחשב
.המורים תמיד דברו בשבחו המנהל, תמיד מהלל..."
"המבחן עוד 10 דקות נגמר תלמידים..."
המורה מזהירה. תמיד אני יודע הכי פחות טוב את החומר. למה הוא
יודע יותר טוב? אזרח סוג ב' של החומר. אני יוצא בשביתה. כן,
ככה אני יראה סופסוף לחומר למבחן.
"אין לי כסף אין לי אבא כך אומר
הלוואי והיה לי יותר הוא אומר
אין לי כסף אין לי אבא כך אומר
את החודש בקושי גומר"
"החוב שלך גדל..."
יצאתי מהבנק. תמיד לי חסר כסף ולא לאחרים. למה תמיד לי? אזרח
סוג ב' של הכסף. מעדיף להיות אצל אחרים. אני יוצא בשביתה. כן,
אני אסגור חשבון עם הכסף. |