והנה קרבו ימי האדר ולהווי ידוע היה כי בכפר הנוער דירושלים
משתם טו בשבט מקדימין בשמחה, ושמחה זו באה לידי ביטוי בתלמידי
רעווא דחציפין דמחזי זיו זעיר נפצין ומיני מרעישין ומרעין
בישין קנויים מחנותו של בוזה הצולע  שהיו התלמידים המחציפין
פנים זורקין בהפסקות וממררים את חיי כפר הנוער דירושלים.
זה התחיל בנפצין שנזרקו בשעת סדרי בית המדרש וכלה בפצצות
סירחון שנזרקו לעבר כיתות הלימודים ופצצות עשן ופצצי דתשבחותא
כפי שאומר השיר:
נפצים נראו נראו בארץ, עת מפציץ הגיעה עת מפציץ"
והרב משה בואנו השקוע בלימוד הדף היומי נרעש ונפחד אף הוא מפני
האפשרויות שהעתיד טמן בחובו והוא שפך צקונו לפני קונו בתפילה
ובתחנונים למען יתן לו עצה וידריכהו בדרך נכוחה הכיצד לעבור את
ימי הפורים בשקט ובגיל ואחר לשוב לביתו ולמלא את כרסו בש"ס
בפוסקים ובפראסה קפקטיקה דל קרנה כאשר אהב וכן לשתות ראקי ויין
קונדיטון כפי שנאמר: "חייב אניש לבסומי עד דלא ידע בין ברוך
מרדכי לברוך ג'מילי"
והוא חשב חשוב וחשב והתייעץ עם כמה גורמים חשובין וידועין עד
אשר המליצו לו על יועץ חיצוני לישיבות תיכוניות.

בואנו הגיע אל הישיבה התיכונית על שם הרב רחמיאל עוד משתם חודש
שבט, הוא חיכה בשער הישיבה ההיא איזה עשר דקות עד שהשומר
העבדקן הכניסו.
והנה יצא מן הבניין אדם סב וזקן נמוך קומה ובעל מעיל ארוך
וסבלנות רבה, הוא ניגש אל הרב בואנו והביט בו לשנייה, אחר אמר
במבטא יידיש:
"מה אתה מחפייש?"
"אותך אני מחפש כבוד הרב דריידל" אמר בואנו שהכיר ביהודי
הסב,ראש הישיבה את היועץ החיצוני לענייני תלמידים.
"או הו, ברוך הבא רעב בואנו, חיכיתי לך הרבה זמן!"אמר הרב
והעניק לבואנו סוכריית מנטה משובחה.
והוא נטל את בואנו אל משרדו השוכן בקומה השלישית, הוא הושיב
אותו בשולחן ואמר:
"לנו יש את הניסיון הרב ביותר עם תלמידים סוררים ומוררים
הממררים את חיינו, הנה למשל אתמול תפסתי תלמיד בשם שר שלום
שהחביא נפצים אצלו בכובע השחור, הוא אמנם נראה תלמיד תמים אבל
הוא שייגץ גדול"
"זאת אומרת, תלמיד חצוף ומחוצף, פזבנג!" אמר בואנו.
הרב דריידל ניגש אל המשקפת שניצבה קבוע מול חלון משרדו והשקיף
בה לכיוון מרכז החנויות הסמוך לישיבה
בוא אתי בחוץ ואראה לך איך אני תופס תלמיד מבריח פצצות עשן.
הם יצאו אל פתח הישיבה ועמדו בפתח, לאחר כמה דקות הגיע תלמיד
שחור שיער עם חתימת שפם דקיקה וכיפת אתרוג, בידו נשא מטרייה
מקופלת והוא התכוון להמשיך אל הבניין.
"בחור נחמד, תן לי את המטרייה!" דרש הרב דריידל בקול רך.
הבחור נרתע, הוא התכוון להמשיך, אך הרב ירה בו מבט מצמית,
הבחור ששמו היה ג'ידי מסר לו את המטרייה ומלמל:
"עשה עמי צדקה וחסד"
דריידל הושיט את המטריה לבואנו ואמר:
נסה לפתוח את הידית, היא מוברגת למקל המטרייה,
בואנו פתח את הברגת המטרייה ומתוך הצינור נפלו אולי עשרה נפצים
כמו שעועיות קטנות ועליזות.
בואנו הביט בדריידל ואמר:
"אדיו סנטו! פלא פלאים מיראקולוס דל חכם!!!"
"עוד לא גמרתי איתך" אמר דריידל לתלמיד והוסיף: "תן לי את
הכיפה שלך.
התלמיד הושיט את הכיפה לדריידל ודריידל הביט בתוכה ואחר הראה
זאת לבואנו הנדהם:
"חוצפה!!! טובל ושרץ בידו!!! מלא פצצות סירחון בכיפה שנאמר:
הדג מסריח מהראש!!!" צרח בואנו על התלמיד ואמר לדריידל:
"מותר לי לבחור לו עונש?"
"כן כן" אמר דריידל וחייך
"לך הבייתה, ותביא את כל המשפחה שלך כולל הדורות שקדמו לאביך
ולאבי אביך יא חצוף!!!" צרח בואנו.

בואנו עמד בשערי בית המדרש של כפר הנוער, הוא ציפה לאחד
התלמידים שנראה חוזר מכיוון רחוב שמשון, מידע הסינוסים הטלפטי
שרכש מהרב דריידל אמר לו שהתלמיד מסתיר נפצים ופצצות בכליו.
אותו תלמיד ששמו היה ביג'אוי, נכנס לבית המדרש ונשא מטרייה,
משקפיו היו עבותו וכיפתו כיפת אתרוג תימני עם מכפלת ובטנה
כפולה.
בואנו ניגש אליו ואמר:
"ביג'אווי, בוא אליי כאן על המקום ממש!!!"
ביג'אווי ניגש אליו ובואנו פקד עליו:
"תן את הכיפה, את המשקפיים ואת המטריה!!!"
בואנו לקח את המטרייה ניסה לסובב את הידית אך לא הצליח, הוא
שבר את המוט הדק וקרע את אהיל המטרייה בניסיון למצוא נפצים אבל
לשוא, אחר כך לקח את המשקפיים וניסה למצוא בהן פצצות עשן, אך
לרוע המזל הם נשברו בידיו.
דמות עמדה מאחורי בואנו בעת ביצוע המעשים ועקבה אחר מנהגו בעוד
התלמיד מאדים נצער ומעוגמת נפש.
הכיפה נשארה לפליטה, אך בואנו לקח אותה וקרע את חלקה הפנימי,
אחר נאנח ואמר:
"חוצפההה!!! חוצפההה!!!"
הדמות נגלתה לעיניו, היה זה רבי דרוויש הפטיש, יריבו של משה
בואנו, הוא גיחך וצחק:
"איבכי עליק בכא! יא מסטול, הרסת את הרכוש של הילד, איך אתה לא
מתבייש!!!"
"אל תצחק! קיבלתי מידע שהתלמיד מסתיר נפצים ומיני מרעין בישין!
זו הגנה עצמית!"
"איך אני לא אצחק, התלמיד עומד לבכות!" אמר רבי דרוויש והצביע
על ביג'אווי הדומע "אתה תפצה אותו על הכל!"תבע.
"לאאאא!!!" צרח בואנו
"תפצה אותו, כי אם לא אני אדווח למשרד החינוך ולמפקח הכללי
ולאבא של התלמיד הזה"
"בסדר בסדר יא פזגאדו" מלמל בואנו, הוא הוציא מכיסו מספר שטרות
ונתן לתלמיד ואמר: "רק אל תספר לאף אחד, יש כאן חמש מאות שקל
יא קרידו מיו!"
בואנו נעלם מבית המדרש שכולו סמוק מבעסה ומבושה, התלמיד ישב
בכסאו וצחק צחוק גדול, הוא הכניס ידו לכיסו והוציא משם חופן
נפצים עגולים ויפים כמסטיק עגול ועסיסי.