התישבנו אני, בלונד, דייב, מייק ויואב בקופי שופ בסיטי. לא
מהקבועים שלנו אבל עדיין אחד שהוא לא ידוע  כשל
רק-ילדים-בני-16-עם-קוצים כמו שקורה עכשיו בחלק מהמקומות. ככה
קרה לנו "בדאון" שהיינו די קבועים שם ואפילו היה איזה קטע עם
אחת מהמלצריות אבל זה לא הזמן ולא המקום. בכל אופן הפסקנו ללכת
לשם. כל אחד הניח את משקפי השמש שלו והסיגריות והמפתחות לאוטו
והפלאפון בערמה במרכז השולחן. המלצרית חילקה לנו את התפריטים
ונכנסה חזרה פנימה. היה יום שמש והשמיים היו כחולים למרות שהיה
בכלל חורף. אפשר היה לשמוע גם את הים וזה היה די מוזר האמת כי
הינו ממש רחוקים ממנו.
"נו נו ספר איך היה??" מייק שאל. "מה אתם חושבים שהיה? שיחקנו
דוקים כל הלילה."
יואב הרים את העיניים מהתפריט. "מה עשיתם?"
"דוקים. דוקים" בלונד ענה לו.
"דוקים?!"
אף אחד כבר לא שם לב ליואב. האמת שאני בכלל לא זוכר מאיפה
אנחנו מכירים אותו ולא מבין מה הוא עושה איתנו. "רגע.. אז לא
היה או כן היה?" שאלתי. "היה היה. ארבע פעמים היה!"
"או וווו אההההה! אחי!!" דייב צעק וכולנו התחלנו לזוז בהתלהבות
בכיסאות שלנו. כל הבית קפה הסתובב לראות על מה הרעש בדיוק.
מייק תפס את בלונד בראש וניסה לפזר לו את התספורת אבל הוא
התעצבן והתחמק ממנו אחורה כדי שהוא לא יהרוס לו אותה. יואב
ניסה לתת לו מכה על הגב אבל הוא התרחק ואמר לו שלא יעז לגעת
בחולצה כי היא חדשה ושהוא יפרק לו את העצמות אם הוא עוד פעם
ינסה לגעת בו.
הוא הכיר אותה יומיים לפני זה בדיסקוטק. כולנו היינו שם וראינו
איך הוא התחיל איתה. זה לא היה קשה כל כך כי היא היתה די
שיכורה והכל וגם הוא אבל זה עדיין היה הישג יפה כי היא היתה
ממש ממש קוסית. לא רק שהיא היתה בת 18 היא גם נראתה בת איזה 16
שזה בכלל אחלה. והיא גם נורא נורא גבוהה.
"אבל זה לא הסיפור... זה שזיינתי אותה. היה עוד." ואז היה שקט.
"עוד? מה עוד? יש עוד?" "מה כבר יכול להיות עוד?!" "כן כן. יש
עוד. אתם פשוט לא מאמינים." הוא סימן לנו להתקרב וכולנו
הצטופפנו ככה לשולחן כדי לשמוע מה הוא הולך לספר. היתה לנו
הרגשה שאנחנו מדברים על משהו סודי.
"בקיצור.." הוא כמעט לחש. "כשזיינתי אותה.."..
ואז המלצרית פתאום הגיעה משום מקום וכולנו קפצנו אחורה בבהלה.
"מה תרצו להזמין?"
"אאאהה... אממממ" וכל אחד הסתכל על השני. "קולה!" יואב צעק
ראשון.
"איזה קולה? קוקה קולה, אר סי, פפסי מקס?"
"יש קריסטל?" מייק הסתכל עליו כאילו שהוא נפל מהירח.
"האמת שכן... יש איזה בקבוק קריסטל אחד. איפה שהו."
"יופי מצוין. אז קריסטל קולה."
"טוב. ומה בשבילכם?"
"אני בירה. בלונד אמר." "גם אני בירה".
הסתכלתי על מייק, הוא הנהן ואז אמרתי "בקיצר.. ארבע בירות
וקריסטל קולה".
"אין שום בעיה." היא חייכה אליי והתחילה לאסוף את התפריטים.
היינו מרוצים. כולם התחילו להישען בתוך הכיסאות שלהם ואז היא
אמרה פתאום: "רק איזה בירה אתם רוצים בדיוק?"
היה שקט כמה שניות. כולם קפאו במקום וכל אחד הסתכל על השני ואז
בסוף בלונד אמר "קורונה" וכולם נשמו לרווחה ונרגעו. "3/4" הוא
הוסיף בסוף בנונשלנטיות.
"אין שום בעיה."
כולם עקבו אחריה בעיניים איך היא נכנסת חזרה לתוך הבית קפה
והתקרבו חזרה למרכז השולחן.
"בקיצר.. איפה היינו?" "התחלת לספר על זאת ששכבת איתה אתמול."
"אאההה כן נכון." והוא הוציא סיגריה מהקופסה, הדליק אותה וסובב
אותה כאילו שהיא קוביה הונגרית.
"טוב אז אני לוקח אותה באוטו, ואנחנו נוסעים ומדברים ולקחתי
אותה לים ככה, בנוהל, איפה שהמגדל של המציל ש" "כן כן שאתה
ומיה פעם ראשונה.. שמענו את הסיפור" "פעם ראשונה ושניה
ושלישית." ואז הוא צחק וכשהוא שם לב שהוא היחיד הוא הפסיק.
"בכל אופן, כשזיינתי אותה. .. ..  אז זיינתי אותה.. ..זיינתי
אותה.. .. ב" והוא שתק. זה נראה כאילו שהוא לא ידע בעצמו מה
הוא רוצה להגיד ומייק אמר "נו.. כן.. .. ספר כבר, ספר!"
"זיינתי אותה.. ב.. אההמממ. ..
טוב, בקיצור, זיינתי    אותה     באנגלית."
היה שקט. הסתכלתי על מייק ומייק הסתכל על דייב שהסתכל על יואב.
כולם הסתכלו אחד על השני ובסוף חזרה על בלונד, מנסים להבין למה
בדיוק הוא מתכוון.
"מה זאת אומרת באנגלית?!?" יואב שאל בסוף.
"באנגלית. אנגלית. מה יש פה להבין? ב א נ ג ל י ת" הוא השעין
את הראש אחורה והתחיל להוציא טבעות עשן.
המלצרית התקרבה וכולנו התרחקנו חזרה לתוך הכיסאות.
"אין קורונה. רק מכבי."
"טוב אז מכבי."
"ואין 3/4 אלא חצי."
"טוב אז חצי."
כולנו עשינו פרצוף מאוכזב חוץ מיואב שקיבל את הקולה שלו וחייך.
היא הלכה והמשכנו מאותו מקום. ניסיתי לקלוט את כל הסיפור הזה.
"אני רוצה להבין.. שכבת איתה שם בים או לא?" "כן אני אומר
לך!"
"וזה היה באנגלית??" "כן!!"
"היא היתה מאנגליה?"
"לא יואב. מהרצליה פיתוח."
"סתום יואב. תן לי. וחוץ מזה איך היה?"
"היה גדול. היא ירדה לי."
"רגע רגע. ובקונדום השתמשתם?"
"קונדום?! בשביל מה? קונדום?"  הוא עיקם את הפרצוף ואז הוא לקח
עוד שכטה והתחיל להשתעל.
"תגיד; איך קוראים לה?"
"סידני. או בריטני. לא, לא, סידני."
"קוראים לה סידני?"
"כן כן, סידני. תגיד, מה הבעיה שלך בדיוק?".  ואז התחלתי להבין
מה הסיפור.
"תגיד, כששכבת איתה, היתה מוזיקה?"  יואב שוב הרים את הראש
והפסיק להוציא בועות עם הקש שלו
"מה זאת אומרת מוזיקה?"
"סתום יואב. לא עכשיו. מוזיקה היתה או לא? מוזיקת רקע כזאת."
"עכשיו כשאתה מזכיר את זה אז כן; היתה מוזיקה. באמת זה היה לי
מוזר ולא הבנתי מאיפה היא מגיעה. סמשינג פאמפקינס נדמה לי."
"והירח, היה מלא?"
"כן. אני זוכר שישבנו והסתכלנו על הירח וההשתקפות שלו בים והיא
אמרה שנדמה לה שזה ממש רומנטי. ואמרתי שגם לי נדמה. איך אתה
יודע את כל זה?!?"  
ואז פתאום הכל התחבר. נכנסתי ללחץ. הבנתי שיש לי רק עוד כמה
שניות, לא יותר. התחלתי לסרוק את הסביבה ואז את הבגדים שלנו.
החולצות. הנעליים. לא. אף אחד מהם. זאת  גם לא הבירה. ולא
המשקפי שמש. הפלאפון? אולי.  ואז קלטתי. אלה הקופסאות סיגריות
שעל השולחן. רציתי לתפוס אותן ולזרוק אותן כמה שיותר רחוק אבל
הכל כבר התחיל להחשיך.
מההתחלה היתה לי הרגשה שמשהו לא בסדר, שמשהו חסר.
ואחרי כמה שניות הכתובית כבר היתה על המסך.
ואז גם היא נעלמה.
והכל נעלם.
חוץ מיואב.