בחדשות חצות, בפיתחה של מהדורה, "נאנחנו בהקלה" - למר שרון
ריסקו אבן בכליה. הכל עבר בשלום, בשעה טובה. וואו, איזו חדשה
מרעישה. עם כל הכבוד (ויש כבוד) למה שזה יעניין? לנו יש כבר
סלעים וקוצר נשימה מהחצץ שמאכילה אותנו הממשלה.
ביבי, ביבי תמיד יודע מתי לשלוח את שרון, מתוך "דאגה", כמובן,
לסוף שבוע למנוחה בחווה. אחר הוא מיד מכנס מסיבת עיתונאים,
כהרגלו, "מסיבה נאותה". היה מת לקטוף לו איזה תהילה.
אבל אנחנו, אנחנו כבר למודי ביבי, סיימנו את הפקולטה למדעי
התכמונים. "נוריד מחירים, אנשים יקנו, יהיו רווחים - תהייה
צמיחה."
מי יקנה? מה יקנו? באיזה פלנטה הוא נמצא?
שלב א: בלימה.
שלב ב: צמיחה.
כך הוא תמיד עומד מאחורי לוח וכותב.
בלימה? את מה בדיוק הוא בולם? את ההתקפות? המחאות? הפיות? או
את הדמוקרטיה כולה?
אני לא רואה בלימה, לא באבטלה, לא ברעב ולא במצוקה ההולכת
וגדלה.
מחיר הלחם עולה בלי נקיפות מצפון ובלי בושה והממשלה מקצצת פה
מזרימה לשם - לאן? אני לא מבינה - אם יש מיליארדים, לאן הם
נעלמים? ראשי הרשויות סיימו את השביתה, שמלכתחילה אמרתי ששום
סבל לא נגרם לאף אחד מלבדינו, והנה הסתיימה. לא שמעתי שנפתרה
איזו בעיה, למשל בחינוך, בבריאות, ברווחה...
אני רואה מה שהם לא רוצים לראות. ביבי פעם צעק: "הם
מ-פ-ח-ד-י-ם". אני אומרת היום, הם מ-ת-ע-ל-מ-י-ם.
ביבי רואה צמיחה! קטנה, פיצפונת של צמיחה! אולי ראייתי השתבשה
עד כדי כך? אני לא רואה! אבל ביבי רואה!
הפעם "צרת רבים אינה חצי נחמה". |