עוד אירוע מישפחתי, איזשהו חג או משהו כזה. רק שהיום - לעומת
אירועים משפחתיים אחרים - כולם פה, כל הדודים והדודות, סבא
וסבתא, ואפילו אבא ואמא.
גם אתה פה, יושב בצד עם חיוך עצוב ומסתכל עלי. אני מסתכל לך
בעיינים, כל כך יפות וכל כך עצובות ואני מתחיל לבכות, כי הכסא
ריק.
אני מתעורר....
מוקדש לעמיר עובדיה שהתאבד ב - 1.12.2001 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.