אני שומע אותם מדברים עלי, השם שלי, חשי, הוזכר לפחות פעמיים
בחמש דקות האחרונות. אני חייב לשמוע מה  הם אומרים עלי. יש לי
רעיון, אני "כאילו", בדיוק אלך לשרותים, ונאמר "כאילו" יש לי
כאב בטן, אז אני אתעכב שמה ואוכל לשמוע  מה יש להורי האהובים
ככה לרכל עלי עם השכנים שאני מה זה לא אוהב, שבצורה חשודה
נורא, נמצאים יותר מדי פעמים בביתנו לאחרונה. ענדתי את נעלי
הבית, האלה שלא חורקים, והלכתי הכי בטבעיות שיכולתי לכוון
השרותים הצמודים לסלון, סגרתי את הדלת, פתחתי את הברז, בשביל
שהסיפור ישמע אמין, ואפילו לא היו לי נקיפות מצפון על זה שסתם
פתחתי את הברז, כי לשמוע ריכולים עלי זה מה זה לא סתם. "זה לא
שיש בעיה אתו או משהו", זיהיתי את קולה של אמי, "זה פשוט ש..."
הצמדתי את אוזני כמה שיכולתי, "זה פשוט שהוא מה זה..." את אבא
לא הצלחתי לשמוע, יש לי רעיון,  נזכרתי בפרק של סדרת הטלויזיה
האהובה עלי מקגיוור, לקחתי כוס זכוכית (ששמשה בעיקר לירוק את
כל הג'יפה כשמצחצחים שיניים), והצמדתי אותה לדלת השרותים,
"כן..." עכשיו גם שמעתי את אבי, "אחרי שנולד לנו בן פנס, היה
לנו מאכזב סתם ילד רגיל". רגיל!!! רתחתי, מה קורה פה, רגיל זה
טוב!!! בן מוטציה זו בעיה! אנשים פשוט השתגעו לגמרי! "כן..."
קולה הצווחני של ראומה השכנה הרעיד את כוס הזכוכית, "הוא באמת
די סתמי, חשי שלכם, לא מאיר בגרוש, זה פשוט פתטי, קצת חושך
והוא מיד צריך את אח שלו, כזה תלותי, לנו לפחות יש בן נעל
ספורט, מהיר, אתלט, הבנות אני אומרת לכם, פשוט מתות עליו, כל
ערב ג'וגינג עם איזה בחורה אחרת, אבל הוא..." טוב, חשבתי
לעצמי, דברים לעשות מחר: לקנות דיסק, להסתפר ולהכניס עכבר לתוך
הבן של ראומה. לפתע אור חזק סנוור אותי, אחי בוודאי חזר הביתה,
הורדתי את המים בשרותים (שוב בשביל האמינות!), ויצאתי, כמה
אפשר להיות בתוך שרותים. "הי חשי, מה קורה אחי", ענדתי מהר את
משקפי השמש שלי, "אחלה", "בדיוק דיברנו עליך!" אמרה ראומה
השכנה, "בדיוק סיפרנו איך גדלת להיות פנס גדול ומוצלח!" "כן
תודה, אבל אני ממש חייב ללכת לישון", החל אחי לפלס דרכו לכוון
חדרו, "כן גם אני", וצעדתי גם אני לכוון חדרי. נכנסתי חזרה
למטתי, השכנים כבר יצאו, וכמעט נרדמתי, שלפתע שמעתי קולות
חלשים של בכי חנוק מהחדר הסמוך, קרבתי את אוזני לקיר המשותף של
חדרי עם חדר אחי, "אני..." שמעתי את אחי לוחש בין בכי לבכי,
"אני רוצה קצת חושך, איך אפשר לישון ככה? איך אפשר לחיות ככה!
למה אני לא יכול להיות רגיל! איך אפשר להנות מהאור שאף פעם לא
חווית חושך, איך אפשר לשמוח בלי לדעת מה זה עצב?"