[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רוית בן ארי
/
חסרת שליטה

יצר ההרס הוא זה שמשתלט על חושיי עכשיו.
אבקש לעקור, להוקיע ולהחריב.
משום מה... להבות מפצפצות בתוכי ואני מרנינה.
מחזה מרומם נפש... חריכת נפשי בשלך, ואתה אינך מרגיש.

זה העצב שמוצא את מנוחתו בגופי עכשיו, בגפיי, בכל איבריי
אולי.
המכה שהיכתה, הילד שהרצין לפתע, מעציבים אותי.
מפחדת, מה יש אחרי זה, לאן זה ממשיך, לאן אנחנו נעלמים?
מסתכלת למעלה והשמש צורבת את עיניי, הדמעות כבר לא יכולות
לעצור בעד עצמן, וגם אני לא יכולה, הן מטפסות מעלה מעלה,ממאנות
להקשיב לתחינותיי החוזרות ונשנות, לעצור! להפסיק!

הפחד הוא זה שמחלחל בי עכשיו, מאיים לפרוץ החוצה.
עומד או יושב לי בתוך הלב, מחכה לשעת פעולה, לעלות ולהיתפס לי
בעיניים, להיאחז באישונים המורחבים ולא לזוז.
טיפות צהבהבות של פחד ממלאות את חלל הבטן, מאכלות את הקיבה,
הטחול ובדרך גם את הנשמה.

שירת ציפורים נשמעת כזימזום הצרצר, צורמני ובלתי ערב לאוזני.
"נגן לי מנגינה צורמת, הקם לי תזמורת של מסורים חשמליים".
ציפצופים באוזניים, קורעים לי את עור התוף לחתיכות קטנטנות,
כמעט בלתי נראות.
שבילים של מבוכה מתפתלים בתוכי ואני עוצמת עיניים, מפללת חרש
שהרגע הזה יגמר, האם אי פעם הוא יגמר?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל אדם
שזורם בו דם
אוהב לישון
בלי טילי סדאם


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/3/04 9:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוית בן ארי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה