אני מתעורר בבוקר עם הרגשה זיפת, אולי לא קיבלתי מספיק חמצן
שישנתי, לא משהו רציני כמה תרגילי יוגה והופ אני כמו חדש. מזל
שביליתי חודש אצל בבא פומיקי בהודו.
אחר חצי שעה של שבע חמש שבע והרבה מחשבות על כלום וים, קמתי
ונסעתי לעבודה. כשנכנסתי לבנין אף אחת לא חיכה לעברי, אפילו לא
דניאלה שתמיד יש לה איזה חיוך ספייר בשבילי.
התיישבתי המשרד והתחלתי לעשות את עצמי עובד. אחר חמש שעות
הסתכלתי על השעון וראיתי שעברו אולי שלוש עשרה דקות מאז נכנסתי
למשרד, לא יאמן. ככה המשיך לו היום, כל חמש או שש שעות אני
מביט אל השעון ורואה שעברו, במקרה הטוב, עשרים דקות.
אחרי מה שנראה כנצח קמתי והחלטתי לקחת יום חופש, לצאת קצת
לנשום אוויר צח ואולי אפילו למצוא משהי להעביר איתה כמה רגעים
של תשוקה חסרת מעצורים או אפילו משהי להעביר איתה את כל
החיים.
גם ביציאה מהבניין אף אחת מהבנות לא חיכה אלי. עברתי את הכביש
לקנות לי חפיסת סיגריות ופתאום אני שומע, "אדוני, עברת באדום",
"יופי, תעצור אותי, סיננתי" "אני לא עוצר אותך אבל נותן לך
קנס, תעודות זהות בבקשה." מה קורה אתך, אין לכם במשטרה דברים
יותר חשובים לעשות חוף מלרדוף אחרי פשעים שחוצים את הכביש
באדום?
כל האנסים והרוצחים בכלא אז החלטתם למגר את הפשע הנורא מכל?!
כל היום שלי המשיך בצורה כזאת, איבדתי את הארנק, יונים חרבנו
עלי ונהגים לא הפסיקו לצפור ולצעוק "תסתכל לאן אתה הולך, יא
מאניק". בערב הצלחתי להגיע הביתה בחתיכה אחת, כשבדרך נהג
המונית מרמה אותי וגובה ממני פי מליון כי הוא היה צריך לחכות
חמש דקות שאני אקפוץ לאימא שלי לקחת כסף.
כשסגרתי את הדלת מאחורי, התגנבה לראשי מחשבה. אולי רודף אותי
איזה נאחס. התחלתי להפוך את הבית ולחפש אותו. אתם בטח חושבים
שהשתגעתי אבל תוך רבע שעה בערך מצאתי אותו. תפסתי אותו במקום
שהנחתי ששם צריך להיות הגרון והתחלתי לקווצ'ץ'' אותו.
הוא לא נלחץ, בקל רגוע אמר "לא יעזור לך, זה לא יעבוד, לא
ככה".
"מה זה לא ככה?"
"ככה אתה לא גורם שום נזק. רק אם תדליק גפרור מהתחלה ועד הסוף
זה יעבוד."
הנחתי לו. "למה אתה מספר לי את זה?"
אני אסביר לך את כל הסיפור, אמר תוך כדי קפיצה על מדף הספרים.
קוראים לי מנחם מנחוס, אני נציג המנחסים, בתור שכזה אני יכול
לומר לך רק את האמת. האמת היא המהות שלנו. מה שקרה לך היום הוא
גליץ', שניה אחת, אני אעלה למעלה לדבר אייתו ונראה איך אפשר
לתקן את המצב. "מה למעלה? לאלוהים?"
"איזה אלוהים? למעלה לדירה 17 אולי ברוך אצל מרגלית מתפנן."
"מה שקורה בדרך כלל זה שאני מנחס וברוך המברך מברך כך שיש לך
קצת מכל דבר ואתה יכול להמשיך ולחיות את חייך בשקט. היום מה
שקרה (הפעם, ברוך באמת אשם) ברוך לא הגיע ונשארת רק עם הנאחס.
את האמת להגיד לך, ברוך הזה כולו שקרים, אל תאמין לאף מילה,
ממה שהוא אומר, שקר הוא המהות של כל המברכים. אתה יודע מה,
אולי אתה יכול למצוא אותו מאחורי המיקרו, הוא סיפר לי שהוא
מגדל שם חומר משהו, משהו, אמר שיוצאים לו פרחים כתומים זוהרים
בגלל הקרינה."
רצתי למטבח והזזתי את המיקרו. ברוך ישב שם רגל על רגל נשען על
חפיסת סיגריות ריקה.
"אה, אח שלי גיבור, מה קורה?"
"חרה, זה מה שקורה, מי אתה, ומה אתה עושה מאחורי המיקרו שלי?"
"אני שמעון גרשון, מאמן נבחרת ישראל בהנפת כדור ברזל."
הדיפת כדור ברזל אתה מתכוון"
"לא אני מאמן רק איך להניף. בוא קח שאחטה, החומר יצא א' א',
תתרווח אל תדאג יהיה טוב."
לקחתי שאחטה קטנה וניסיתי לעכל את כל מה שעבר עלי היום. אז
נזכרתי במנחם. רצתי חזרה למדף הספרים, הרמתי אותו בעדינות אל
המטבח, הוצאתי קופסת גפרורים והדלקתי גפרור מהתחלה ועד הסוף.
וליתר ביטחון הכנסתי אתו לבלנדר והפעלתי.
שסיימתי חזרתי לברוך או שמעון או כל דבר אחר, לקחתי עוד שאחטה
גדולה ובחיוך רחב התחלתי לספר לו על העסק שאני עוד אפתח, על
הבחורות שאני עוד אשכיב ועל הבחורה המדהימה שאותה אפגוש ואעביר
איתה את כל החיים באהבה גדולה.
ברוך ישב והנהן בראשו לאישור.